לוי נ' המטה הארצי / מדור פניות נהגים ואח'

החלטה

לאור הימצאותה של כבוד השופטת גרבי בחופשת לידה, בקשה זאת הועברה אלי למתן החלטה.

בפני בקשה להאריך המועד להגשת בקשה להישפט על פי סעיף 230 לחסד"פ [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

המדובר בדו"ח, אשר נרשם לחובת המבקש בשנת 2007 ומספרו 30500046237.

לטענת ב"כ המבקש, העבירה נשוא דו"ח זה, לא בוצעה על ידו ונודע לו על דו"ח זה רק כאשר נתקבלה לידיו הודעה ממשרד הרישוי.

כמו כן, טענה ב"כ המבקש, כי דבר דואר רשום נשלח לכתובתו של המבקש וחזר לכאורה כלא נדרש כאשר אין לא חתימה ולא תאריך הנדרש על פי דין. לפיכך, יש מקום לאפשר למבקש להישפט באיחור על הדו"ח נשוא בקשה זאת.

ב"כ המשיבה הביעה התנגדותה לבקשה, שכן לגישתה נשלחו למבקש שתי הודעות דואר רשום וזה בחר שלא לדרוש אותן.

לאחר בחינת המסמכים שהוצגו בפני, מצאתי כי טענת ב"כ המבקש, לפיה נודע לו על הדו"ח האמור רק מהודעת משרד הרישוי שנשלחה אליו, הינה חסרת שחר היות ובהודעה זאת אין כל זכר למספר הדו"ח האמור.

יתרה מזאת, סעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד - 1974, הקובע בפירוש מהי חזקת המסירה של עבירות התעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, חל על מקרה נשוא בקשה זאת ורואים בהודעה שנשלחה למבקש כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.

במקרה דנא, נמנע המבקש מלקבל את הודעת הקנס שנשלחה בכך שלא דרש אותה. לפיכך, רואים זאת כאילו הומצאה כדין אפילו ללא חתימתו או אישור מסירה.

אם לא די בזאת, המבקש לא העלה כל טענה או נימוק ראוי ונכון להגשת הבקשה להישפט באיחור ולכן סבור אני כי אין מקום לפתוח בפניו את שערי בית המשפט בשלב כל כך מאוחר.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"א, 02 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: