לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

פתיח ותשתית עובדתית

1.עניינה של תביעה זו בהחלטת הנתבע לדחות את תביעת התובעת לדמי לידה, לאור מועד הגשתה.

2.להלן העובדות הדרושות לעניין:

א.ביום 24.6.09 ילדה התובעת את בנה.

ב.במהלך חודש מאי 2010 (התאריך המדויק לא נמסר על ידי הצדדים), הגישה התובעת לנתבע תביעה לדמי לידה (להלן – התביעה).

ג.ביום 10.6.10 התקבל אצל התובעת מכתב הנתבע מיום 8.6.10, בו נכתב כדלקמן: "1. נא חתמי על התביעה סעיף ח'. 2. על המעסיק לציין תאריך סיום עבודה בטופס המעסיק סעיף י'" (להלן – הפרטים החסרים). הא ותו לא.

ד.ביום 3.10.10 הגישה התובעת את טפסי התביעה המתוקנים.

ה.ביום 11.10.10 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה נדחית, מן הטעם ש"לפי סעיף 296 לחוק יש להגיש תביעה לגמלה תוך 12 חודשים מיום העילה לתביעה. לפיכך אינך זכאית לגמלה".

ו.במהלך הדיונים המוקדמים הופנתה התובעת לאפשרות להגשת תביעה להענקה מטעמי צדק, אך גם תביעתה זו נדחתה (החלטת הנתבע מיום 24.7.12).

3. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך טיעוניהם בקדם המשפט.

4.התובעת טוענת, כי אין חולק על עצם זכאותה לדמי לידה; התביעה הוגשה במהלך חודש מאי 2010 – כלומר במועד – ונמצאה מאז בהליכי בירור; במכתבו מיום 8.6.10 לא נקב הנתבע במועד האחרון להגשת הפרטים החסרים ולא הבהיר כי אי הגשתם במועד תביא לשלילת זכאות התובעת לדמי לידה, וזאת בניגוד להוראת תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח – 1998 (להלן – התקנות); במכתב הנ"ל אף לא צוין כי התביעה נחשבת כאילו לא הוגשה, משלא נחתמה; בסמוך לאחר קבלת המכתב חלה בנה של התובעת, וביום 20.6.10 אושפז בבית החולים למשך מספר שבועות (כתימוכין לכך הוגשו על ידה מסמכים רפואיים, לרבות תדפיס אשפוזים וביקורים לחולה מהמרכז הרפואי שניידר לילדים). מסיבה זו לא היה באפשרותה להתפנות לטיפול בהשלמת הפרטים החסרים באותה עת.

5.הנתבע טוען, כי תביעה שהוגשה כשאינה חתומה יש לראותה כאילו לא הוגשה, בהתאם לתקנה 7 לתקנות – ולפיכך מועד הגשת התביעה הינו 3.10.10; התביעה הוגשה תוך שיהוי – ולא ברור מדוע התובעת המתינה ארבעה חודשים לפני שהגישה את התביעה מחדש בצירוף הפרטים החסרים; על הנתבע לא חלה חובה לפרט את מועדי ההגשה החוקיים במסגרת מכתבו מיום 8.6.10; אי ידיעת החוק אינה פוטרת את התובעת מן החובה להגיש את הפרטים החסרים במועדם; תקנה 8 אינה רלוונטית למקרה זה.

דיון והכרעה

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את כלל החומר המצוי בתיק, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. להלן יפורטו הנימוקים לכך.

7.סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) מחייב הגשת תביעה לגמלה בתוך 12 חודשים ממועד היווצרות העילה. הוראה זו הינה בעלת אופי מהותי – והיא מגבילה את הזכות לגמלה לתקופה האמורה (עב"ל 140/80 עו"ד דוד ליבוביץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.1.09; עב"ל 677/08 מריאנה ברש – המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.6.09; להלן – עניין ברש).

סעיף 296(ב) רישא לחוק, החל על תביעה לדמי לידה שהינה תביעה לתשלום עיתי לתקופת זמן מוגבלת, קובע כי בכל מקרה תוגבל הזכאות לתשלום למפרע של גמלה לתקופה קצובה של שנה לפני מועד הגשת התביעה:

"הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור..." (וכן ראו את עניין ברש).

8.בעבר איפשר סעיף 296 לחוק שיקול דעת לפקיד התביעות, לשלם גמלה גם למי שהגיש את תביעתו באיחור, בנסיבות המתאימות (דב"ע נד/87-0 חביבה אליעזר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ז 233 (1994); נד/287-0 המוסד לביטוח לאומי – חיה הררי, פד"ע כ"ח 121 (1995)). שיקול הדעת האמור בוטל במסגרת תיקון 19 לחוק, ונקבעו במקומו "כללי זכאות פשוטים ואחידים שניתן להביאם לידיעת אוכלוסיית הזכאים על מנת להשיג מיצוי מלא ככל האפשר של זכויות ותשלום הגמלאות במועד לכלל האוכלוסיה הזכאית לפי החוק" (דברי ההסבר להצעת החוק; הצעות חוק 2608 התשנ"ז עמ' 285). במסגרת תיקון 60 לחוק הועמדה התקופה הקבועה בסעיף 296(ב) לחוק על 12 חודשים בלבד.

בבסיס תיקונים אלה לחוק מונח האינטרס הציבורי המחייב כי זכאות לתשלום גמלה תהא מותנית במועד הגשתה של התביעה, נוכח תכלית תשלומה של הגמלה לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח. בנוסף, האינטרס הציבורי מחייב כי תביעות לגמלה תוגשנה במהרה, וזאת כדי להקל על בדיקת התנאים לזכאות, וכדי שתהא לנתבע אפשרות לכלכל את ענייניו הכספיים מבלי שיהיה מופתע מתביעות רטרואקטיביות (עב"ל 96/03 דוד פריג' – המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.4.04; עניין ברש).