לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.תביעה לדמי לידה נדחתה על ידי הנתבע בנימוק שלא התקיימו יחסי עובד – מעביד בין התובעת ובין העסק שבבעלות בעלה.

2.רקע עובדתי:

א.לבעלה של התובעת עסק בשם "רשת הדברה חרדית".

ב.לתובעת ולבעלה ששה ילדים.

ג.התובעת ילדה את בנה שניאור ביום 24.9.08 והגישה תביעה לדמי לידה. תביעתה נדונה בפני מותב בראשות כב' השופטת יהלום, סגנית הנשיאה, ונדחתה (בל (ת"א) 4822/09, פסק דין מיום 9.5.11). בפסק הדין נקבע כי התובעת עבדה בפועל בעסק המשפחתי, אולם לא התקיימו המבחנים שנקבעו בפסיקה המאפשרים לראות ביחסים בין התובעת לבין העסק של בעלה, יחסי עובד – מעביד. כך, איש לא החליף את התובעת לאחר שילדה ובעת שהיתה בחופשת לידה, לא הובהר שוני בין התקופה בה התובעת עזרה בעסק לבין התקופה בה הונפקו לה תלושי שכר ולא הוכח ששולם לה שכר בשנת 2008.

ד.התובעת ילדה בת, חיה, ביום 6.9.10. בגין לידה זו הגישה לנתבע תביעה לדמי לידה וזו נדחתה, בנימוק שלא מתקיימים יחסי עובד – מעביד.

בעקבות דחיה זו, הוגשה התובענה הנוכחית.

3.לטענת התובעת, מכלול הראיות מוביל למסקנה שיש לראות בה "עובדת". בעקבות התביעה הקודמת שנדחתה, התובעת למדה מה נדרש לעשות על מנת שתוכר כעובדת מן המנין בעסק. התובעת פתחה חשבון בנק עצמאי ואליו הפקידה את המשכורת מדי חודש בחודשו, התובעת המציאה דוגמאות לעבודתה בעסק. בעניין זה נטען כי בעידן המחשב קיים קושי להוכחת "תוצרת", מאחר שעקבותיו של העובד אינן ניכרות בכל נייר ונייר. התובעת טענה שהוכיחה ששתי פקידות החליפו אותה, גם אם לא במשרה מלאה והסיבה לכך סבירה (עונתיות בעסק).

עוד נטען כי השכר ששולם לתובעת אינו בלתי סביר ומשקף את השכר המקובל במשרה חלקית (75%). העובדה שילדיה של התובעת שהו במעון מחזקת את הטענה שלא היתה פנויה לטפל בהם מאחר שעבדה.

לסיכום נטען כי בפסק הדין הקודם בית הדין התרשם שהתובעת עבדה בפועל בעסק, אולם היא לא המציאה הוכחות וראיות לתמיכה בקיומם של יחסי עובד – מעביד. התובעת השלימה את החסר הראייתי בהליך זה ומשום כך יש לקבל את התביעה.

4.לטענת הנתבע, נטל ההוכחה הוא על התובעת והיא לא הרימה אותו. הנתבע הצביע על כך שבשנת 2010, היא התקופה הרלוונטית, שיחות טלפון מלקוחות או ספקים היו מגיעות לבעלה ולא אליה. בעלה של התובעת העיד אחרת בבית הדין, והסתירה בדברים היא כזו היורדת לשורשו של דבר. התובעת גם טענה שהיא נותנת הצעות מחיר ועדות זו עומדת בסתירה להודעת בעלה לחוקר (נ/2) והיא אינה מתיישבת עם העובדה שהצעות המחיר חתומות על ידי בעלה. תיאורה של התובעת לגבי הפעולות שביצעה בעסק (סעיף 10 לתצהירה) לא נתמכו בראיות. בנוסף, התובעת העידה שלא חל שינוי בפעולות שביצעה בעסק של בעלה, למעט תוכנת ניהול עסק ופתיחת חשבון בנק.

ביחס לפתיחת חשבון הבנק, נטען כי מדובר בצעד מלאכותי בעקבות פסק הדין הקודם. עוד נטען כי על פי עדות התובעת, בעלה חדל למשוך שכר, כלומר, בני הזוג התקיימו רק מהכספים שהועברו לחשבונה של התובעת. בנוסף, מדפי החשבון שהוצגו עולה כי גם בתקופה בה התובעת היתה בחופשת לידה, הופקדו בחשבונה אלפי שקלים ולא ניתן לכך הסבר.

הטענה שבחודשי החורף היקף העבודה ירד וזהו ההסבר לשכר הנמוך ששולם למחליפותיה של התובעת בתקופת חופשת הלידה, אינה מתיישבת עם דברים שהבעל מסר לחוקר. בנוסף, הבעל העיד שנושאים מסויימים בעסק המתינו לטיפול התובעת לאחר שובה מחופשת הלידה. כלומר, הפקידות שעבדו בתקופת חופשת הלידה של התובעת לא החליפו אותה ולמעשה לא היה מחליף לתובעת.

5.לאחר ששקלתי את הראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.

6.על פי ההלכה הפסוקה, "קרבה משפחתית אינה מונעת היווצרות יחסי עובד - מעביד, ואולם יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו בין קרובי המשפחה (דב"ע נג/ 0-78 פייגלשטוק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 258 (1993)).

עוד נפסק כי "מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד - מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי" (עב"ל 20105/96 יהלום – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603 (2001); עב"ל (ארצי) 15509-10-10 חג'אג'רה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 6.9.12). בפרשת יהלום נקבע עוד כי אי הקפדה דקדקנית על חוקי המגן, כגון תשלום שכר הנופל משכר המינימום, העדרו של חוזה עבודה, העדר רישום של ימי חופשה ומחלה, אי תשלום דמי הבראה וכיוצא בזה, אין בהם לבדם להוביל למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד – מעביד ושומה על בית הדין לבחון את מכלול הנסיבות על מנת לקבוע האם בן משפחה הוא עובד אם לאו.

7.נקודת המוצא לבחינת מעמדה של התובעת הוא פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת יהלום. על פי פסק דין זה, התובעת עבדה בעסק של בעלה, אך לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד - מעביד. פסק דין זה מתייחס לתקופה שעד הולדתו של בנה של התובעת, שניאור, בספטמבר 2008. באין ערעור על פסק הדין, מדובר בפסק דין חלוט.

בהליך זה שומה לבחון אם במהלך השנתיים שלאחר לידתו של שניאור, היה שינוי כלשהו בו הפכה מעורבותה של התובעת בעסק לכדי מעמד משפטי מחייב של "עובדת".

8.מעדותה של התובעת עולה שהיה רק שינוי אחד – פתיחת חשבון בנק על שמה והפקדת צ'ק משכורת אליו (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 26 עד עמוד 3, שורה 7).