לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מיום 7.2.13 (להלן: "הוועדה") שקבעה כי אין ההחמרה במצב הרפואי קשורה למחלת המקצוע שבה לקתה המערערת ולכן נדחה ערעורה (להלן: "ההחלטה").

2.המערערת עבדה כטכנאית ונחשפה לחומרים שגרמו לה לחלות במחלת המקצוע "אסטמה תעסוקתית". למערערת נקבעה נכות בשיעור 30%.

המערערת הפסיקה לעבוד כטכנאית שיניים ומזה כ- 20 שנה היא עובדת כמורה ואינה נחשפת בעבודתה לחומרים שגרמו למחלתה. עוד עולה מטיעוני הצדדים ומהראיות כי קודם לחשיפתה לחומרים אלו בעבודתה היתה למערערת רגישות במערכת הנשימה ונטייה בסיסית ככל הנראה לפתח חולי במערכת זו.

כיום מצבה הרפואי בזיקה לאסטמה החמיר.

הוועדה הרפואית קבעה כי אין קשר בין ההחמרה לבין תנאי עבודתה כטכנאית שיניים הואיל והיא הפסיקה את החשיפה לחומרים שהביאו בזמנו למחלתה (או להחמרתה). לנוכח זאת נתנה ההחלטה שדחתה הערר.

3.לטענת המערערת, הוועדה לא התייחסה ולא נימקה את שיעור ההחמרה הקשור למצב הרפואי הבסיס (ס' 7- 8 לסיכומים) ולא סמכה החלטתה, כי ההחמרה קשורה למצבה הרפואי הבסיסי, על תיעוד רפואי מבוסס. לטענת המשיב לית מאן דפליג כי מצבה הרפואי נובע אף ממצבה הרפואי הבסיסי (ס' 1 לסיכומים). בכל אופן הוועדה סברה כי כל החמרה לאחר הפסקת החשיפה לחומרים שגרמו למחלה (או להחמרתה) קשורה למצבה הרפואי הבסיסי בלבד. בכל אופן טענות המערערת הינן רפואיות ולא משפטיות ולכן יש לדחותן.

הכרעה

4.אני סבור שיש לקבל הערעור הואיל ונפלה בו טעות משפטית כיוון שהחלטת הוועדה אינה מנומקת די הצורך, כפי שיוסבר לקמן.

אין למעשה חולק כי מצבה הרפואי הבסיסי של המערערת הצביע על רגישות במערכת הנשימה וכשזו נחשפה בעבודה לחומרים מסוימים חלתה המערערת או החמיר מצבה ואכן הוועדה הרפואית הכירה בכך כתולדה של עבודתה ונקבעה לה נכות מעבודה בשיעור 30%.

המערערת שינתה את מקצועה ולא נחשפה לאחר מכן לאותם חומרים. יחד עם זאת מחלתה החמירה. אף אם ההחמרה אינה נובעת מהמשך חשיפה לחומרים המזיקים הרי שהיא קשורה לכאורה לפרוץ המחלה או להחמרתה, אשר באה לה בשל החשיפה אליהם בעבודתה. על הוועדה להעריך אם כן, מה השיעור שיש לקשור לעבודתה ומה השיעור שיש לזקוף על חשבון מצבה הרפואי הבסיסי, ולנמק את עמדתה זו. לצורך הבהרת עמדתנו נדגיש הענין ונאמר כי אם מלכתחילה תרומת החשיפה לחומרים היתה 20% מתוך 30 אחוזי הנכות הכוללת (דהיינו שני שליש) כיום שיעור הנכות הכוללת הינה 45% הרי ששני שליש מתוך שיעור זה יהיו אפוא 30% (שני שליש) כאשר המצב הרפואי הבסיסי הינו 15% (שליש). ככל שהוועדה סבורה שהשיעור צריך להיות שונה הרי שעליה לנמק עמדה זו כדבעי. בכל אופן על הוועדה, ככל שסבורה שאין לקשור ההחמרה לעבודתה כלל (כפי שטען ב"כ המשיב), לכתוב זאת מפורשות ולנמק זאת כדבעי. עמדת הוועדה לא נומקה בפרוטוקול באופן מספק ולא ברור מה יש לזקוף על חשבון מצב קודם מה התיעוד הרפואי עליו היא סומכת ומה ההנמקה באופן ברור.

5.לנוכח כל האמור ראוי להחזיר העניין לוועדה לצורך התייחסות מפורטת ומנומקת לשיעור הנכות שיש לזקוף ע"ח החשיפה לחומרים המזיקים אליהם נחשפה בעבודתה והביאו להחמרה או גרימה של האסטמה, כאשר על ההחלטה לפרט מה התיעוד הרפואי ביחס למערערת עליו סומכת הוועדה.

סוף דבר

6.הערעור מתקבל. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לצורך בחינה כאמור לעיל בס' 5.

בשולי העניין נאמר כי נכון שבוועדה ישב פנימאי אך טוב תעשה המשיבה אם יישב בין חברי הוועדה גם מומחה לריאות.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ד, (09 אפריל 2014), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

אייל אברהמי, שופט

סגן הנשיאה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: