לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) מיום 29.1.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה, כי לא נותרה נכות צמיתה למערערת בשל ליקוי שמיעה או טנטון, בעקבות אירוע איבה מיום 22.5.2002.

2.החלטת הוועדה נשוא הערעור ניתנה בעקבות פסק דין שניתן ביום 7.11.12 בתיק ב"ל 28650-04-12. בהתאם לפסק הדין, הושב עניינה של המערערת לוועדה, על מנת שתמלא אחר ההנחיות דלהלן:

"... על מנת שתתייחס באופן מפורש ומנומק לחווה"ד של ד"ר יורם שטרן מ- 20.12.08 על כל רכיביה.

כמו כן תבהיר את עמדתה מדוע לשיטתה פגיעת הדף ופגיעה ישירה חייבת להיות בהכרח אסימטרית בין האוזניים הפנימיות מבחינת עוצמות ותדרים.

המערערת תוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה.

הועדה תנמק החלטתה."

3.לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים, בכל הנוגע להתייחסות לחוות דעת ד"ר שטרן. המערערת אינה חולקת על כך כי הוועדה מילאה אחר ההנחיה הנוגעת להבהרות בכל הנוגע לפגיעה א- סימטרית. טענותיה העיקריות של המערערת, הינן כדלהלן:

א.הוועדה הבהירה אמנם מדוע פגיעת הדף לא יכולה להיות סימטרית בשתי האוזניים, אך הוועדה לעררים לא התייחסה לשלוש בדיקות שמיעה שהיו מונחות בפני ד"ר שטרן, לפיהן הנזק באוזניים לא היה שווה.

ב.הוועדה לא התייחסה לעמדת ד"ר שטרן, לפיה אין הסבר אחר לפגיעת השמיעה של המערערת, פרט לפיגוע האיבה ולהדף שנגרם.

ג.הוועדה מפנה לכך שד"ר שטרן לא התייחס לבדיקת שמיעה ומאפייני טנטון משנת 2009, אולם בדיקה זה נערכה לאחר מועד מתן חוות דעתו של ד"ר שטרן. ממילא, טוענת המערערת כי בדיקה זו חריגה ביחס לבדיקות קודמות והוועדה לא התייחסה לכך.

4.המשיב התנגד לעמדת המערערת, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

א.הוועדה נימקה, כי לא קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לאירוע האיבה. הוועדה התייחסה לכל מרכיבי חוות דעת ד"ר שטרן ואין מקום להשיב את העניין לוועדה.

ב.ייתכן כי נפל פגם טכני בהחלטת הוועדה, בכך שנכתב כי ד"ר שטרן לא התייחס לבדיקת שמיעה שמועדה מאוחר למועד מתן חוות הדעת, אולם הפגם אינו יורד לשורש החלטת הוועדה.

5.ביום 22.12.13 נערך דיון בתיק, במסגרתו פירטו הצדדים טענותיהם.

דיון והכרעה

6.במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

7.לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

8.הלכה היא, כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת ועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין.