לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע עובד במד"א מזה למעלה מ - 35 שנים. לטענתו, הוא נחשף לרעש מזיק במסגרת עבודתו וכתוצאה ממנו הוא סובל מירידה בשמיעה. לטענת הנתבע, המכחיש את הטענה לחשיפה לרעש מזיק, התובע אינו עומד בתנאי הסף שנקבע בסעיף 84א'(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2.בסעיף 84א(א)(2) לחוק נקבע –

"אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

...

(2)כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים."

3.לתצהיר התובע צורפה בדיקת שמיעה מיום 24.6.10, שנערכה במכון הדים. בשלב מאוחר יותר הוצגה בדיקת שמיעה מיום 6.9.12, מבית החולים איכילוב.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 24.11.12 טען התובע כי התוצאה בבדיקה האחרונה (מאיכילוב), שהתקבלה לגבי 1,000 דציבל היא חריגה. לאור טענה זו, ניתנה לתובע אפשרות לבצע בדיקה שלישית במכון המסונף לאחד מבתי החולים בארץ.

התובע פעל כך והמציא בדיקת שמיעה מיום 17.12.12, שנערכה במרכז הרפואי שיבא – תל השומר.

4.הבדיקות הועברו לעיון הנתבע, אשר הוסיף וטען כי התובע אינו עומד בתנאי הסף של סעיף 84א'(א)(2) לחוק.

5.התובע ביקש למנות מומחה רפואי שיכריע במחלוקת בין הצדדים ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 28.5.13, כשהיא מבוססת, בין השאר, על נפסק בבר"ע (ארצי) 23404-0313 המוסד לביטוח לאומי – פנקר, מיום 20.5.13.

6.מאחר שהנתבע הודיע כי יש ראשית להכריע בשאלת העמידה בתנאי הסף, הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב בנושא זה.

7.לטענת התובע, ממצאי הבדיקה מיום 24.6.10 מעידים על תוצאות גבוליות, באשר לגבי אוזן שמאל הממוצע בהפחתת כושר השמיעה עומד על 21.66 דציבל ואילו לגבי אוזן ימין הממוצע עומד על 18.33 דציבל.

ביחס לבדיקה מיום 17.12.12 נטען כי הסימון לגבי 1,000 הרץ באוזן ימין אינו ברור ואילו באוזן שמאל התוצאה היא של ממוצע 21.66 דציבל. לעומת זאת, לשיטת הנתבע, ממצאי בדיקה זו מעידים על ממוצע אוזן ימין של 18.33 דציבל ואוזן שמאל – 21.66 דציבל.

המסקנה העולה ממצאים אלה היא שאין ספק שהתובע עומד בתנאי הסף ביחס לאוזן שמאל וכי בממוצע, קיימת זהות מוחלטת בין ממצאי הבדיקה הראשונה משנת 2010 וממצאי הבדיקה האחרונה מסוף שנת 2012. בכל מקרה, ביחס לאוזן ימין, התובע גבולי ביותר לעמידה בתנאי הסף.

התובע טען כי מאחר שמדובר בתנאי סף שיש להקל בו ולא להחמיר עם המבוטח ובשים לב לגבוליות של התוצאה לגבי אוזן ימין, ראוי שבית הדין ימנה מומחה על מנת שהוא יתייחס לשתי השאלות שנוגעות לפענוח הבדיקה מדצמבר 2012. היינו, שהמומחה ישיב לשאלה מהי תוצאת הולכת עצם באוזן ימין ב – 1,000 הרץ וכן האם רמת דיוק של התוצאות הנחזות בבדיקת השמיעה היא ברמת דיוק של 100% או שתתכן סטיה של 1-2 דציבל לפחות לכל סימון.

8.לטענת הנתבע, לאור ההלכה הפסוקה שנקבעה בעניין שלמה הייטנר (עב"ל (ארצי) 432/09 הייטנר – המוסד לביטוח לאומי, 25.10.10) ובעניין מאיר עמיר (עב"ל (ארצי) 10957-05-10 המוסד לביטוח לאומי – עמיר, 1.3.11), עמידתו של המבוטח בתנאי הסף הקבועים בסעיף 84א' אינה שאלה רפואית המצדיקה מינוי מומחה רפואי, אלא מדובר בהחלטה שיפוטית אשר אמורה להתקבל על בבסיס בדיקות השמיעה המצויות בתיק.

בשתי הבדיקות הראשונות שהתובע עבר, מיום 24.6.10 ומיום 6.9.12, הממצאים היו שהתובע אינו עומד בתנאי הסף. גם בבדיקה השלישית שהתובע עבר אין ירידה בשמיעה של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים.

מאחר שלא יתכן שאדם שאינו שומע יאמר שהוא שומע, להבדיל מאדם שומע שיכול ויעיד על עצמו שאינו שומע, משקיימות בדיקות המראות שלא קיימת לתובע ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בשתי אוזניו, דין התביעה להדחות. מה עוד שהמחלוקת אינה לגבי פענוח בדיקות השמיעה. מסיבות אלה, לדעת הנתבע, אין מקום להעביר את התיק למומחה רפואי ומינוי כאמור רק יסרבל את ההליך ויהיה בגדר בזבוז כספי ציבור.

לגבי הטענה כי בבדיקה מיום 17.12.12, אין סימון לגבי התוצאה באוזן ימין, ב – 1,000 הרץ, הנתבע ציין כי הסימון לגבי פרמטר זה חופף את הסימון בבדיקת עצם עם הסוואה, באשר סימון אחד הוא משולש לבן והסימון השני הוא משלוש מושחר.