לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק - דין

1.תביעת התובע מכוונת כנגד החלטת הנתבע מיום 9.1.13, לפיה נדחית תביעתו מיום 1.11.12 להכרה בירידה בשמיעה מהטעם שלא מתקיים בו התנאי לפיו:

"כושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים".

(סעיף 84 א' (א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.בדיון בפני טענה ב"כ הנתבע כי כבר בשנת 2008 אובחנה ירידה בשמיעה ולפיכך לא התקיים האמור בסעיף 84 א' (א)(3) לחוק, לפיו תנאי להכרה בליקוי השמיעה הוא שהתביעה הוגשה למוסד בתוך 12 חודשים מהיום בו הליקוי תועד לראשונה ברשומה רפואית.

ב"כ הנתבע חזרה על הטענה לפיה בדיקות השמיעה אינן מוכיחות ירידה של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

3.ב"כ הנתבע צירפה בדיקות שמיעה מיום 8.11.12 ממכון הדים ומיום 17.12.12 ממכון קולות.

התובע צירף בדיקות ממכון הדים מ- 25.9.08 ומיום 8.11.12, היא הבדיקה אותה המציאה אף ב"כ הנתבע.

כמו כן בדיון המציא בדיקה ממכון אודיוקום מיום 5.3.13.

4.התובע טען כנגד ממצאי הבדיקה ממכון קולות וטען כי תביעתו נדחתה על בסיס בדיקה זאת שלא כדין, וכי כל ניסיונותיו לבצע בדיקה נוספת במכון זה באופן עצמאי עלו בתוהו.

ההכרעה –

5.סעיף 84 א' (א) לחוק קובע –

"(א)אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה –

(1)המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2)כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3)הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה –

(א)היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית);

(ב)היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה".

בענייננו לא התקיימו תנאי ס"ק (2) וס"ק (3).

6.התובע לא המציא בדיקות שמיעה לפיהן כושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בשתי האוזניים.