לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה שלטענתו אירעה לו ביום 24.5.11. הנתבע דחה את התביעה והודעה על כך נשלחה ביום 10.08.11, התובע הגיש את התביעה לבית הדין רק ביום 5.12.12.

התובע טוען כי הוא נפגע בעבודה ביום 24.5.11 במהלך עבודתו כאשר הרים מיכל כבד יחד עם אחרים. לטענתו הוא חש כאב בגב והמשיך באותו יום בעבודתו כרגיל. בטופס התביעה ציין שלא היו עדים לאירוע, לדיון בפנינו הוא זימן עד מטעמו שהעיד שהוא (התובע) יצא להפסקה כי כאב לו הגב, העד העיד שמדובר בעבודה שמתבצעת בצורה קבועה ע"י התובע.

לטענת ב"כ הנתבע יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות בהגשתה, טענת ההתיישנות הועלתה כבר בכתב ההגנה. לחילופין, טוענת ב"כ הנתבע כי התובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי מיום 24.05.11 אשר ארע תוך כדי ועקב עבודת התובע.

תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 קובעת את המועד להגשת תובענה לבית הדין האזורי לעבודה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי, כך: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שנים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר".

ד"ר יצחק לובוצקי בספרו "סדר הדין במשפט העבודה" מלמדנו: " בכל הנוגע למועדים להגשת תובענות לבית הדין לעבודה, שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתן, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה ובתנאים שנקבעו בהם.. לפיכך, בחלוף תקופת התיישנות שנקבעה בחיקוק להגשת התובענה: ... קצרה ידו של ביה"ד מלהושיע" (י' לובוצקי "סדר הדין במשפט העבודה" הוצאת ניצן מהדורת 2011 פרק 6 עמ' 21-23 וההפניות שם).

בעב"ל 177/10 צהיי יברקו- המוסד לביטוח לאומי, בסעיף 11 לפסה"ד מיום 20.9.10 חזר השופט (כתוארו אז) פליטמן על ההלכה ולפיה כאשר רצה המחוקק לאפשר לבית הדין להאריך מועדים להגשת תובענות הקבועים בחיקוק עשה זאת במפורש.

התובע הגיש את תביעתו לבית הדין ביום 5.12.12, כאשר תביעתו נדחתה על ידי הנתבעת כבר ביום 10.8.11, התובע היה אמור להגיש את תביעתו לכל המאוחר, עד ליום 10.8.12.

התובע לא נתן כל הסבר לשיהוי בהגשת התביעה ולשאלה מדוע הגיש את התביעה רק לאחר שנה וארבעה חודשים השיב אני לא יודע( עמ' 2 לפרוטוקול מיום 10.9.13 שורה 26).

לאור האמור דין התביעה להדחות מחמת התיישנות.

8.למעלה מן הצורך נוסיף כי השתכנענו שיש לדחות את התביעה גם לגופה. התובע טוען לאירוע מיום 24.5.11 בטופס התביעה הוא ציין שלא נכחו עדים כאשר הוא תיאר שזו עבודה קבועה ושגרתית שמתבצעת עם אנשים נוספים. התובע לא הצביע על כל שוני בעבודה ביום 24.5.11 לעומת ימים אחרים. הופעת כאב אינה בהכרח מהווה אירוע תאונתי.

9.על פי החומר הרפואי התובע לא סיפר לרופאים אודות אירוע מסוים אלא התלונן על כאבי גב שמקרינים לרגל, התובע לא תיאר כאב כתוצאה מהרמת משא. זאת ועוד, מהחומר הרפואי שהוגש עולה כי המערער התלונן על כאבי גב גם לפני 24.5.11 כך למשל ביום 30.4.06 התלונן על כאבי גב במשך שבוע.

10.כאמור, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות בהגשתה, גם לגופו של עניין התובע לא הוכיח שביום 24.5.11 אירעה לו תאונת עבודה, אותו יום לא היה שונה מימים אחרים בעבודת התובע.

11.כמקובל בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

12.ניתן להגיש ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ד, (15 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג ציבור עובדים

מר אסמעיל אבו מטיר

צבי פרנקל, שופט

נציג ציבור מעבידים