לוי נ' גורקים ואח'

פסק דין

בכל הזמן הרלוונטי לתביעה:

1. התובע היה הנהג והבעלים של רכב פרטי מסוג הונדה אקורד מס' רישוי 1974350 (להלן: "הרכב").

2. הנתבע 1 נהג במשאית מס' רישוי 429564 (להלן: "המשאית") הרשאית לשאת משקל עד 26 טון.

3. הנתבעת מס' 2 הינה חברת ביטוח הרשומה בישראל כדין.

4. הנתבעת 3 הינה חברת ביטוח הרשומה בישראל כדין וביטחה בביטוח רכוש – מקיף את השימוש במשאית.

בישיבת יום 16.9.10 נמחקה הנתבעת מס' 2 מכתב התביעה בהסכמת הצדדים.

ביום 2.5.10 ארעה תאונת דרכים בין הרכב לבין המשאית בכניסה המערבית לרמלה בצומת הידועה בשם "צומת הקרח". צומת זו היא בת 3 מסלולים, כאשר המסלול הימני ביותר הינו לנסיעה ישר לתוך העיר רמלה, ושני הנתיבים השמאליים פונים שמאלה לכיוון כביש עוקף רמלה.

אין מחלוקת בין הצדדים לפיה הרכב הפרטי ניזוק בתאונה וכי עלות תיקון הנזקים ברכב הינו 6,080 ₪.

המחלוקת בין הצדדים היא לגבי האחריות לתאונה. לטענת התובע הרכב חנה על המדרכה ליד הקיוסק הסמוך לצומת. הוא נכנס לרכבו באופן שהיה בנתיב הימני ביותר בצומת וביקש מהנתבע מס' 1 לאפשר לו להשתלב בנתיב האמצעי, שהוא הנתיב הימני לפניה שמאלה והנתבע מס' 1 הנהן לו בראשו לאות הסכמה.

לטענת הנתבע מס' 1, הוא לא ראה כלל את הרכב ולא את התובע שכן הרכב עמד "בשטח מת" מבחינתו, כך שלא יכול היה לראות את הרכב, ולא היה יכול לשמוע את התובע שכן הרעש של מנוע המשאית לא איפשר לו לשמוע את דברי התובע.

שמעתי את עדויות התובע והנתבע מס' 1 וסבור אני שגרסתו של הנתבע מס' 1 הינה סבירה יותר מאשר גרסתו של התובע.

אכן ידוע שממקום מושבו של נהג המשאית ישנם שטחים מתים בקרבת מושב הנהג, במיוחד מצידו הימני של חזית המשאית.

כמו כן, רעש המנוע של המשאית אינו מאפשר לשמוע קולו של אדם הנמצא בצד ימין של המשאית, ובמיוחד כאשר לא ניתן לראות את הרכב בו נמצא האדם.

יתכן שהתובע ראה את נהג המשאית מהנהן בראשו והוא פירש אותה לא נכון.

אשר על כן אני דוחה את תביעת התובע ומחייבו לשלם לנתבע 1 ולנתבעת 3 ביחד ולחוד את הוצאות המשפט בסך 500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"א, 20 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: