לוי נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ ואח'

החלטה

ב"כ הנתבעים הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף, וביקש שבית המשפט ימחוק את התביעה מחוסר עילה, ומחוסר יריבות, מחוסר סמכות עניינית, וכן בשל העובדה שלא שולמה האגרה כדין.

ב"כ הנתבעים טען כי העובדות המתוארות בכתב התביעה, אינן מגלות כל עילת תביעה כנגד הבנק, ועל התובעת לעלות טענותיה כערבה לחוב, בתביעה של הבנק כנגדה.

עוד טען ב"כ הנתבעים כי תביעת התובעת נגד הנתבע 2, הכונס, מתבססת על הוראות סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, לגביו מוקנית סמכות ייחודית ובלעדית לרשם ההוצאה לפועל.

ב"כ התובעת הגיש תגובה לעניין סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, וטען כי אין מקום למחוק את התביעה, בשל הנזק שנגרם לתובעת מהתנהלות רשלנית של הכונס.

ב"כ התובעת טען כי ב"כ הנתבעים לא מסר תצהיר גילוי מסמכים, למרות החלטת בית המשפט בעניין, ולא הגיש תשובותיו לשאלון שנשלח אליו, ועל כן, עתר לחיוב בהוצאות.

ב"כ הנתבעים טען כי הגיש בקשה לבית המשפט להשהות את הצורך בתצהיר גילוי מסמכים עד למתן החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בבקשה ובתגובה, אני קובעת כי אין מקום לחיוב הנתבעים בהוצאות, בשל אי הגשת תצהיר גילוי המסמכים, ומדובר בסנקציה שהיא חמורה מידי בנסיבות העניין בשלב זה של הדיון.

לעצם העניין, הנתבעים טענו למחיקה מחוסר עילה וחוסר יריבות, אולם, לא ראיתי כי במקרה דנן מתקיימת טענה של חוסר עילה או חוסר יריבות בין הצדדים.

לעניין טענת הנתבעים שלא שולמה אגרה, יצוין כי על פי בדיקת המזכירות מיום 09/02/10, נרשמה במחשב הודעת המזכירות, כי האגרה בתיק זה שולמה במלואה.

על כן, אין מקום למחיקה בשל הטענה שלא שולמה אגרה כדין.

לעניין טענת הנתבעים, בכל הקשור להוראות סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי הנתבעים צודקים בטענה זו.

אכן, הסמכות לדון באחריותו של כונס נכסים, אשר ללא הצדק סביר לא מילא חובה מחובותיו, מצויה בסמכות ראש ההוצאה לפועל, בהתאם לסעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, וראש ההוצאה לפועל רשאי במסגרת הליך זה לחייב את הכונס בפיצוי נזק, ורשאי הוא להורות על חילוט הערובה שמסר הכונס.

עיון בכתב התביעה שהגישה התובעת מלמד כי התובעת טוענת שהכונס, הנתבע 2, לא מילא חובה מחובותיו על פי חוק ההוצאה לפועל, ויש לחייבו בפיצוי נזק שנגרם לתובעת, ולהורות על חילוט הערובה (סעיף 44 לכתב התביעה).

אין ספק, שטענות התובעת כנגד פעולות הכונס, כפי שפורטו בכתב התביעה, ובפרט בסעיף 44 לכתב התביעה, שייכות לגדר ההליך של סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, ואין מקום להגיש את התביעה כנגד הכונס בהליך זה.

אין בכך כדי לפגוע בזכותה של התובעת להעלות את הטענות כנגד הכונס, גם כטענות הגנה בתביעה שהגיש הנתבע 1 כנגד התובעת כערבה.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, אני מוצאת מקום למחוק את התביעה על הסף כנגד הנתבע 2, כונס הנכסים, והתובעת רשאית לנקוט הליך לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, כנגד הנתבע 2, אם תימצא לנכון לעשות כן.

ב"כ התובעת העלה טענה כי התובעת איננה רשאית להגיש הליך לפי סעיף 58, בהיותה ערבה, אולם, לא מצאתי בחוק ההוצאה לפועל כל צמצום של הוראת החוק לגבי זכותם של הערבים להגיש את ההליך, וכל צד רלבנטי שנפגע מפעולות הכונס, רשאי לנקוט את ההליך לפי סעיף 58.

על כן, אין בכך כדי לחסום את הדרך בפני התובעת לנקוט הליך לפי סעיף 58, רק בשל העובדה שהינה ערבה לחוב.

לסיכום, התביעה כנגד הנתבע 2 נמחקת בזה.