לוי נ' בנק דיסקונט לישראל, יהודה הלוי 27, תל אביב 65136 ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' איה מחאג'נה קרמאן) מיום 11/6/12 בתיק 02-99032-12-8 במסגרתה דחתה הרשמת בקשת המבקש להקטנת צו החיוב בתשלומים אשר נקבע לו במסגרת תיק ההוצאה לפועל, עקב פיטורים, עד לחקירת יכולת אשר תיערך למבקש.

המבקש הגישה בקשתו להקטנת צו החיוב בתשלומים בסך 1200 ₪ אשר נקבע לו במסגרת תיק האיחוד וטען כי הדבר נובע מחמת פיטוריו ממקום עבודתו.

המבקש ציין בבקשה את מצבו הכלכלי הרעוע הציע לשלם 150 ₪ והסביר כי אין לו מקור הכנסה, הוא מתגורר אצל הורי אשתו, חיי המשפחה שלו במשבר ואף מצבו הנפשי רעוע.

לאחר עיון במסמכים אשר הוגשו בפניה קבעה הרשמת הנכבדה ביום 11/6/12, כי אין בבקשת המבקש כל חידוש אשר יש בו לשנות מהחלטתה הקודמת של הרשמת הנכבדה הקובעת צו חיוב בתשלומים למבקש ע"ס 1200 ₪ וכי אף בעת מתן צו החיוב למבקש הוא לא עבד, כך שפיטוריו כעת אין בהם להעלות או להוריד לעניין צו החיוב בתשלומים.

המבקש בבקשתו למתן רשות לערער טוען כי אין לו כל מקור פרנסה וכי לא יוכל לעמוד בצו החיוב אשר הושת עליו. המבקש טוען כי התשלומים אשר הוא משלם להורי אשתו בגין המגורים בביתם אינם מופרזים (2900 ₪) וכי פרעון ההלוואה אותו הוא מבצע לבנק בסך 800 ₪ מדי חודש הינו בגין הלוואה שנטלה אשתו, כך שהוא אינו מפלה בין נושיו השונים. עוד טוען המבקש כי לא מתאפשר לו קיום מינימלי, הוא מבקש לשלוח יד בנפשו ואף אשתו מאיימת בפירוק התא המשפחתי.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בבקשת תשובת המשיבים השונים.

עיון בהחלטת כבוד הרשמת, נשוא בקשת רשות הערעור דנן מעלה כי ההחלטה ניתנה לאחר שהרשמת עיינה במסמכים אותם הגיש לעיונה המבקש ויתרה מכך, הרשמת הנכבדה מציינת מפורשות כי לא חל כל שינוי בנתוני המבקש מאז ניתן צו החיוב בתשלומים וכי אף בעת שניתן צו החיוב נלקחה בחשבון העובדה כי המבקש אינו עובד. החלטת הרשמת הנכבדה בהתחשב באותם מסמכים אשר הומצאו לעיונה וצויינו על ידה בהחלטתה, סבירה, מנומקת ואין להתערב בה.

נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותיעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12)

ההחלטה דנן מבוססת על המסמכים אותם המציא המבקש עצמו בפני הרשמת הנכבדה ואין מקום להתערב בה.

זאת ועוד הרשמת הנכבדה הבהירה בהחלטתה כי המבקש טוען להעדר אפשרות לקבלת דמי אבטלה מן המוסד לביטוח לאומי שכן אין לו תלושי שכר, אך בניגוד לטענותיו צירף תלושי שכר ומכתב הפסקת עבודה, לאחת מבקשותיו אשר הוגשו לתיק. עוד מציינת הרשמת הנכבדה הוצאות מופרזות בגין המגורים אצל הורי אשתו והסבריו של המבקש כי מדובר בשכר דירה בגובה 1500 ₪ והוצאות שוטפות ע"ס 1400 ₪ אינם סבירים, נוכח מגוריו בבית המשפחה.

כך אף באשר לטענת המבקש כי החזר ההלוואה המתבצע מחשבונו הינו בגין הלוואה שנטלה אשתו. לטעמי, המדובר בהעדפת נושים אשר אין ליתן לה יד ובטעם רב העירה הרשמת הנכבדה את אשר העירה בהחלטתה, בעניין תקנת הציבור המחייבת פרעון חובות פסוקים. המבקש מבקש כי ילקח בחשבון בעת מתן צו החיוב בתשלומים, עול פרנסת האשה והבת וכן הוצאות הבית המשותף, ברם מבקש באורח מלאכותי להפריד את פרעון חובותיה של אשתו מן הקופה המשותפת. טענה זו, בהתאם לחזקת השיתוף והנתונים אשר פרש המבקש בבקשתו, יש לדחות מכל וכל.

סופו של דבר, לא מצאתי כי קיים מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשמת איה מחאג'נה קרמאן נשוא הבקשה, באשר זו ניתנה כאשר היא מנומקת, מתבססת על המסמכים אשר הונחו בפני הרשמת בידי המבקש וסבירה בנסיבות העניין.

בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובת המשיבים – איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים.