לוי נ' בן אהרון

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן.

המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה לתשלום שכר טרחה. על-פי הנטען בכתב התביעה, פנתה המבקשת למשיב בבקשה לייצג אותה בתביעה שהגישה כנגד המל"ל בגין תאונת עבודה בה נפגעה. בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה לפיו עבור הייצוג בוועדה הרפואית תשלם המבקשת למשיב סך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן 20% בצירוף מע"מ מסך התקבולים שיתקבלו בעתיד מהמל"ל. המשיב פעל לייצוג המבקשת מול המל"ל ובעקבות פעולות המשיב, נקבעה למבקשת נכות צמיתה בשיעור של 20% החל מיום 1.1.13, שבעקבותיה החלה משולמת למבקשת גמלת נכות חודשית בשיעור של 1,150 ₪. ביום 20.1.13 התקיימה פגישה בין הצדדים, בה הובהר למבקשת כי בהתאם להסכם שכר הטרחה עליה לשלם למשיב סך של 59,000 ₪ בתוספת מע"מ. המבקשת הבטיחה להסדיר את התשלום בהקדם, אך לא קיימה את הבטחתה.

זמן קצר לאחר קבלת קצבת הנכות הגישה המבקשת, בייעוצו ובהדרכתו של המשיב, בקשה להיוון חלקי של תקבולי המל"ל והתחייבה בפני המשיב כי עם קבלת הגמלה המהוונת תסדיר את תשלום שכר הטרחה. בקשת המבקשת התקבלה וביום 14.5.14 שולם למבקשת מענק היוון שיקומי בסך של 54,805 ₪. מענק היוון שיקומי נוסף שולם למבקשת ביום 16.6.13. המבקשת לא הסדירה את תשלום שכר הטרחה וביום 16.6.13 נחתם בין הצדדים הסכם תשלומים בניסיון לייתר הגשת תביעה לבית המשפט. המבקשת לא עמדה בהסדר התשלומים ומכאן התביעה לתשלום שכר הטרחה.

המבקשת טוענת כי כל המהלכים מול המל"ל נעשו על ידה ללא ליווי המשיב. המשיב ייצג את המבקשת בוועדה רפואית שנקבעה ליום 17.12.12 ותמורת ייצוג זה שולם לו שכר טרחה, בסך שך 1,170 ₪ על-פי ההסכם. בהסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים נקבע כי באשר להמשך הייצוג, היינו ועדה רפואית שתקבע נכות צמיתה, ישולם סך של 20% בתוספת מע"מ מתקבולי המל"ל. ואולם, לטענת המבקשת, לא התקיימו הליכים נוספים מעבר לאותה ועדה ביום 17.12.12 ויתר המהלכים מול המל"ל נעשו על ידי המבקשת באופן עצמאי. עוד טוענת המבקשת כי חתמה על הסכם התשלומים ביום 16.6.13 מתוך לחץ ופחד, שכן המשיב איים עליה בהגשת תביעה משפטית.

כידוע, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675. לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (ראו: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

במקרה זה, טענות המבקשת, אשר פורטו לעיל, עשויות להקנות לה הגנה לכאורה בפני התביעה, ועל כן אני מורה על קבלת בקשת הרשות להתגונן.

לנוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר, ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראת תקנה 214ב' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות").

התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום.

הנתבעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובע כאמור.

היה והתובע לא יגיש את המסמכים תמחק תביעתו.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: