לוי נ' ביתאן ואח'

פסק דין

1.בפני בית המשפט תביעת פיצוי כספי בגין נזק שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים. להבדיל מתביעה רגילה, התובע הוא זה שפגע ברכב הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מאחור, אולם, נוכח הנסיבות, נטענות טענות להטלת אחריות גרימת התאונה על הנתבעת.

2.האירוע אירע בשדרות אשכול בכיוון הר הצופים, על יד גבעת התחמושת. מדובר בכביש בן שלושה נתיבי תנועה כאשר כל הנתיבים הינם לתנועה בלבד ואין כל מקום לעצור רכב.

3.על פי עדות התובע ועד מטעמו, מר ישראל קינוולד (אשר הינו ניטרלי לחלוטין שכן אין לו כל היכרות מוקדמת עם התובע למעט היותו נוכח בעת התאונה) ואשת התובע אשר העידה בפני, לכולם גרסה זהה והעידו כי התובע נסע בנתיב ימני לנתבעת, כאשר הנתבעת באופן פתאומי "חתכה" ימינה לפני רכב התובע ועצרה כאשר לא היה סיפק בידי התובע לבלום וכך נגרמה ההתנגשות בין כלי הרכב.

4.מנגד, הנתבעת ועד מטעמה, מר חזי נתן, אשר הינו שוטר בתפקידו ונכח ברכבה העידו בפני כי ביקש מהנתבעת לאסוף את בתו בנקודה כלשהי בשדרות אשכול. לדברי מר נתן, הנתבעת אותתה ע"י הווינקר וסטתה ימינה כדי לעצור לאחר שזיהתה את בתו של מר נתן. גם הבת של מר נתן העידה בפני ומסרה גרסה דומה.

הנתבעת בעדותה הסבירה כי זיהתה את בתו של מר נתן, עברה לנתיב הימני כדי לעצור לה כדי לאספה והבת הספיקה להגיע לרכב ואז אירעה ההתנגשות. הנתבעת ומר נתן הסכימי כי מדובר בנתיב תנועה וכי חל איסור מוחלט לעצור את הרכב במקום זה.

5.הכלל הינו כי כל הפוגע מאחור חלה עליו החזקה כי האחריות מוטלת על כתפיו. מפס"ד ע"א 553/73 אליהו נגד חנחן פד"י כט(2) 341, לפיו חרף זכות קדימה מלאה בצומת, חלה חבות לנהוג בזהירות ולבחון את הסיכונים הקיימים בצומת אף אם מדובר ברכב הנכנס לצומת בניגוד לרמזור אדום. משמעות הדבר כי אין חזקת אחריות מוחלטת. במקרה דנן מוטלת על שני הצדדים משנה זהירות ביחס למעשיה. מצד התובע למור מרחק במידה ורכב נכנס לפניו לנתיב ועל הנתבעת לבצע מעבר לנתיב בדרך המאפשר שמירת מרחק ע"י רכב אחר בטרם ביצוע עצירה פתאומית.

6.לגבי האירוע עצמו, קיימות שתי גרסאות החופפות במידת מה ביניהן כאשר ההבדלים הינם תוצאות זווית הראיה של כל צד. מצד הנהג, פעולת עצירת רכב הנתבעת היתה פתאומית ולכן לא היתה אפשרות לבלום בזמן. מנגד, הנתבעת טוענת כי לאחר בדיקה, לא הבחינה בכל רכב מאחוריה, אותתה וסטתה ימינה, עצרה ואז אירע האימפקט. לטענתה לתובע היתה מספיק שהות כדי להבחין בה ולמנוע את ההתנגשות.

7.מדובר בציר מרכזי בירושלים עם שלושה נתיבים המיועדים לנסיעה בין 60 קמ"ש עד 70 קמ"ש, כאשר אדם נוהג ברכבו הוא נכנס לשגרה מסויימת בהתאם לנסיבות, דהיינו, כאשר נהג נמצא בציר תנועה שאין מקום לעצור, אזי קליטת הנהג ביחס לסביבה אינה לוקחת בחשבון את הסיכון שיש בעצירה פתאומית ללא סיבה של רכב המצוי לפניו. אולם, מאחר וקיימת חובה לשמור מרחק אף לגבי כלי רכב בנתיבים מימין או משמאל של רכב הנהג, על כל נהג לשמור על עירנות מפני הבלתי צפוי. אולם, אם אדם נוסע בכביש ללא מכשולים ואין כל כלי רכב לפניו ואז רכב נכנס לנתיבו ועוצר, אזי כושר תגובתו פוחת מן הסטנדרט ב 3/4 שניה עד שהוא קולט את הסיכון הצפוי ועוד 3/4 שניה כדי להגיב, דהיינו, 1.5 שניה לפעולת בלימה כאשר המהירות קובעת את הזמן עד לבלימה מוחלטת. ניתן לקבוע ברמה הנדרשת בהליך אזרחי כי כושר האבחנה לסיכון צפוי פוחת לפחות ברבע שניה אם לא יותר והדבר הינו משמעותי ביחס לתגובה הפיזית לצורך פעולת הבלימה עצמה.

8.מוקד הנזק ברכב הנתבעת הינו במרכז הפגוש האחורי. התמונה מזירת התאונה לא סותרת את עדות התובע כי הנתבעת "חתכה" לפניו ולמעשה רכבו פגע בזווית מסויימת ברכב הנתבעת (מן התמונה עולה כי הפגיעה היתה בחלק הימני של רכבו).

אין בעדות הנתבעת והעדים מטעמה כדי לסתור את עדות התובע ועדיו, זאת מאחר ויתכן כי היתה פעולת איתות מצידה אולם, מאחר והנתבעת לא זיהתה כל רכב אחר (ויתכן כי זה נבע מblindspot הקיים במערכת המראה לאחור בכל רכב) "חתכה" ימינה כדי לעצור לאסוף את בתו של מר נתן במהירות כאשר העצירה היתה מסוכנת וחסמה נתיב תנועה.

9.בסופו של יום, עדות מר קינוולד אשר היתה עקבית ומהמנה, הינה אובייקטיבית ותומכת בגרסת התובע, אולם, אין באמור כדי לפטור את התובע מאחריות לנזק שנגרם מהפגיעה מאחור, זאת מאחר והיה עליו לשמור מרחק המאפשר לרכב משמאלו להשתלב בנתיב בו הוא נוסע. אולם, כאמור, העדר נסיבות להזהיר את התובע אודות אפשרות עצירה פתאומית, גורם להאטה פתאומית והפחתה בכושר קליטת המצב והתגובה הבאה בעקבותיו.

נוחכ מכלול הנסיבות יש ליחס לנתבעת 70% אחריות לתאונה ו 30% על התבוע.

9.לרכב התובע נגרם נזק של אבדן כללי ועל פי חוו"ד השמאי, שוי הרכב הינו 6,950 ₪ לאור חלוקת האחריות כאמור חלקה של הנתבעת הינה 4,517.50 ₪. שכ"ט שמאי בסך 842 ₪, אינו קשור לחלוקת האחריות מאחר ומדובר בהוצאה המתבקשת כתוצאה מהאירוע. התובע עותר ל 1000 ₪ אבדן הנאה וסבל בעקבות התאונה ו – 500 ₪ הוצאות נסיעות. ביחס לסכומים אלו אין ראיות של ממש אלא מדובר בהערכת נזק כלכלי כתוצאה מהנסיבות.

10.לאור האמור, מורה לנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 5,760 ₪ בתוספת 743 ₪ הוצאות משפט ובסך הכל, 6,450 ₪. התשלום יבוצע עד 10.7.13.

היה ולא ישולם הסכום במועדו, כי אז ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: