לוי נ' אליהו

החלטה

בפני בקשה למתן צו מניעה וצו עשה זמניים המורים למשיב להמנע מלחסום עם משאיתו או בכל דרך אחרת את הדרך בין משק 66 למשק 65 במושב רווחה.

לאחר שבחנתי את הבקשה אל מול ההוראות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 הגעתי למסקנות הבאות:

1. קיימות ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה, על פי תקנה 362 (א), שהינה תביעה בענין זכות השימוש בדרך.

2.קיים חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצועו של פסק הדין, על פי תקנה 383, וזאת, בין השאר, נוכח העובדה שמדובר בשינוי מצב קיים מטעם המשיב והכבדה על שוכרי המשק של המבקש.

3. הנזק שייגרם למבקש/ת אם לא יינתן הסעד הזמני עולה הוא בהרבה על הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. ועל כן מתקיימת גם דרישת תקנה 362 (ב) (4).

4. הסעד הינו ראוי וצודק בנסיבות העניין, כאמור בתקנה 362 (ב) (2) , לאור כל האמור לעיל.

מכל הנימוקים הללו, הנני מורה כדלקמן:

הינני מורה בזאת למשיב/ה, להימנע, בעצמו או באמצעות אדם מטעמו, מלמנוע את המעבר בדרך בין המשק 66 למשק 65 במושב רווחה. אם הדרך חסומה על ידו ניתן צו עשה זמני המורה על הסרת החסימה והזזת המשאית או כל מכשול אחר שהציב המשיב או מי מטעמו מהדרך וזאת עד למתן החלטה אחרת.

5.צו זה לא ייכנס לתקפו אלא בכפוף לכך שמלכתחילה הומצא כתב התחייבות עצמית לפיצוי בגין כל נזק שייגרם על ידי העיקול, אם תיפסק התביעה או יפקע הצו מסיבה אחרת. היה ולא הופקדה התחייבות עצמית כאמור – פוקע הצו מאליו.

בשלב זה ניתן פטור מהפקדת ערבות ועירבון ושאלת הפקדתם תידון במעמד הצדדים.

6.על המבקש/ת למסור למשיב/ה, במסירה אישית, את המסמכים המפורטים בתקנה 367(ב), כדלקמן:

הבקשה על נספחיה, לרבות כל הודעה נוספת שהוגשה לבית המשפט;

ב.כתב התביעה על נספחיו;

ג.החלטה זו;

ד.ההתחייבות העצמית;

ה.ערבות צד ג';

ו.ערבון לפי ההחלטה.

על גבי אישור מסירה יצויינו מפורשות כל המסמכים הללו.