לוי נ' אלגריסי ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין נזק רכוש, ע"ס 4,052 ₪.

נסיבות התאונה:

לטענת התובע, ביום 7/4/09, בשעה 15:00 או בסמוך לכך, עמד רכבו בחניה במרכז ניצן בקרית ים, הנהוג בידי בת זוגו, גב' ליאת לוי. לפתע חשה נהגת הרכב בחבטה, רכב הנתבע אשר נסע אחורנית, עת תמרן יציאתו מהחניה, פגע ברכב התובע וגרם לו נזקים המפורטים בדוח השמאי.

לגרסת הנתבע, התאונה התרחשה ביום 14/4/09, ערב חג והוא אכן יצא מחניה בחניון וזאת לאחר שוידא כי הדרך פנויה. הנתבע כמעט והשלים את היציאה מהחניה, כשלפתע רכב התובע יצא מחניה אחרת, מבלי לוודא כי הדרך פנויה וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבע.

מטעם התובע העידה הנהגת ומטעם הנתבעים, העיד נתבע מס' 1.

שני הצדדים מודים בקיומה של התאונה. המחלוקת לעניין המועד, היא פחות רלבנטית, מאחר ושני הצדדים מודים בקיומה של התאונה, כך שב- 7/4/09 אין ערב חג, אלא ערב החג הוא ב- 8/4/09 וגם ב- 14/4/09, הוא אינו ערב חג אלא חול המועד, כטענת הנתבע.

הנתבע הדגיש בעדותו בפני, שהוא זוכר שזה היה ערב חג פסח (עמ' 2 שורה 8), אם זכור לנתבע שזה ערב חג, סביר להניח שמועד התאונה, כגרסת התובעת, ב- 7/4/09 שהיה יום לפני ערב פסח.

הנתבע מאשר, כי הוא נסע בנסיעה אחורנית (עמ' 2 שורה 4). הנתבע הגיש שרטוט, נ/1, לפיו הוא חנה בצד שמאל, בחניה הראשונה ואילו הנהגת מטעם התובע חנתה בצד ימין, בחניה הרביעית. לטענתו, הוא נסע אחורנית, התיישר ואו אז, רכב התובע נסע אחורנית ופגע ברכבו.

הנהגת של רכב התובע שבה והדגישה בפני, כי לא נסעה, היא התכוונה לנסוע, אך לא נסעה כלל ועיקר, שכן רק במהלך ההסתכלות אחורנית, על מנת להתחיל את הנסיעה ועודנה בעצירה מוחלטת, הרגישה את החבטה ברכב.

הכרעה;

מבין שתי הגרסאות, עדיפה בעיני גרסת התביעה.

ראשית, הנתבע נסע אחורנית ועל מנת לצאת מאותה חניה, לא דרוש לו את אותה נסיעה ארוכה מהחניה הראשונה עד החניה הרביעית על מנת להתיישר ולנסוע ישר בניגוד לכיוון הנסיעה.

שנית, עדות נהגת רכב התובע לא נסתרה, והיא ציינה מפורשות שרכב מצד ימין חנה לצידה ואילו מצד שמאל לא חנה רכב בסמוך לה וכי בטרם החלה את נסיעתה, רכב הנתבע פגע בה. עדות זו לא נסתרה.

שלישית, מוקד הנזק מתיישב עם גרסת התביעה ולא עם גרסת ההגנה. במידה ורכב התובע הוא זה שהחל בנסיעה אחורנית, מוקד הנזק ברכב הנתבע היה צריך להיות בדופן הימני ולא במוקד הנזק, כפי שצוין על ידו.

על כן, אני קובע כי התאונה התרחשה באחריות הנתבע.

הניסיון מטעם הנתבעים להתמקד במועד התאונה ואם זה היה ערב חג או לאו, אינו רלבנטי, לטעמי, שעה ששני הצדדים מודים בקיומה של התאונה.

גרסתו של הנתבע, לפיה רכב התובע נסע לאחור ופגע בו, נראית לי כגרסה תמוהה, שכן הנתבע מלכתחילה אינו צריך את כל המרחק שנסע אחורנית על מנת להתיישר, שעה שהנהגת מטעם התובע, חזרה והדגישה שהיא לא נסעה כלל ועיקר והפגיעה היתה כשהיא עודנה בתוך החניה.

הניסיון של הנתבעים לבוא ולטעון שמדובר במוקד נזק נוסף ושהיתה תאונה נוספת, לא הוכח. חוות הדעת הינה חוות דעת סבירה, מוקד הנזק מתיישב היטב עם נסיבות התאונה ויש פגיעה הן בפגוש האחורי והן בפנס האחורי שמאלי וחוות דעת השמאי הינה סבירה, כוללת את סכום עלות העבודה, החלקים ולא נראה לי שיש מקום להתערב בעניין גובה הנזק וטענת הנתבעים שהיה מוקד נזק שקדם לתאונה, סברה שמבוססת על המחלוקת בעניין מועד התאונה, דינה להידחות.

על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,703 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 5/5/09 ועד התשלום המלא בפועל, החזר הוצאות שכ"ט שמאי, בסך 600 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 200 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום.