לוי נ' אוחנה

החלטה

1.בתאריך 22.11.05, החלה הנתבעת ללמוד נהיגה אצל התובע, לימודים אותם היא לא

השלימה, עד עצם היום הזה.

2.עוד בשנת 2007, פנה התובע אל בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (ביחד עם תובע נוסף,

שאיננו צד להליך הנדון בפני) וביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו בעד 43 שיעורי נהיגה

שהיא למדה בבית הספר אותו הוא ניהל מאז החלה ועד לשנת 2007, לסירוגין.

בית המשפט (ת"ק 3961/07 חיפה, כב' השופט ש' לבנוני), אשר שמע את הצדדים, אימץ

את גרסת הנתבעת בשאלה שהיתה נתונה אז במחלוקת וקבע כי הוסכם בין השניים על

תשלום שכר גלובלי של 3,500 ₪ בעד לימודי הנהיגה, אשר ישולם רק לאחר קבלת רשיון, או

לאחר שלושה מבחני נהיגה, ככל שהנתבעת תיכשל בכולם.

3.בתוך כך, הורה אז בית המשפט הורה לצדדים "לכבד את ההסכם" שגובש ביניהם בתחילת

ההתקשרות (סעיף 9 בפסה"ד מיום 20.7.08) וחייב את התובע בתשלום 700 ₪ הוצאות

משפט.

4.במסגרת התביעה המונחת בפני כעת, מפרש כל אחד מהצדדים פרשנות משלו, את ההוראה הנ"ל של בית המשפט בפסק הדין.

בעוד התובע טוען כי הנתבעת לא פנתה אליו ולא עשתה דבר מאז ניתן פסק הדין כדי

לעמוד בחלקה בהסכם ולהשלים את שיעורי הנהיגה שלה, טוענת הנתבעת כי בזמנו, כשניתן

פסק הדין, היא "הבינה לתומה שהעניין נגמר" ושהתובע צריך לשלם לה 700 ₪ (אותם

אין מחלוקת כי שילם לה בשיק שאותו היא חשה לא בנוח לפרוע – כך לדבריה).

5.הנתבעת מוסיפה ושואלת מדוע התובע לא פנה אליה ובאותה נשימה טוענת כי היא לא

נוהגת עד היום, מסבירה שלמדה אצלו כשהתגוררה אצל קרובי משפחה בחדרה ואומרת כי