לוי לימור נ' מדמון טלי

פסק דין

הוכח לפני במידת ההוכחה הדרושה שלתובעת ולנתבעת היה הסכם שיתוף עיסקי וכעבור זמן מסויים הן הגיעו למסקנה שאינן יכולות עוד לעבוד בשיתוף בעסק שהן פתחו. הן החליטו להיפרד כאשר הנתבעת תישאר בעסק והתובעת תעזוב אותו ותקבל מה שמגיע לה עפ"י ההסכם.

עפ"י סעיף 6. להסכם, שני העוסקים מסכימים שהעוסק שעוזב יהיה זכאי לקבל את חלקו הכספי שהושקע בקניית ציוד או איבזור משותף כפי שערכו ביום העזיבה ולא ביום הקניה. מוסכם ומובן שלא מדובר בכסף שהשקיעו הצדדים בשיפוצים אלא בציוד ואיבזור מטלטל בלבד.

התובעת פרטה רשימת הציוד שנרכש ואעבור סעיף סעיף ואקבע את הסכום המגיע לה:

המזגן – הינו חפץ מטלטל שהורכב בחנות והעובדה איננה משנה את העובדה שהינו חפץ מטלטל שהובא לחנות והורכב בחנות ולכן בגין המזגן אני פוסק סך של 4,000 ש"ח.

מערכת האזעקה – אינה קבועה בבנין והיא נקנתה והובאה לחנות והורכבה בחנות ולכן יש לראות בה מטלטל ופוסק 1,000 ש"ח.

בגין מתקן המים – שהוא מטלטל אני קובע 1,600 ש"ח.

בגין פינת הישיבה + 2 אוכפים אני פוסק 3,000 ש"ח.

מסך פלזמה שהוא ללא כל ספק מטלטל – 1,200 ש"ח.

מקרר- 1,800 ש"ח.

ד.וי.די – 180 ש"ח.

הטלפון – 350 ש"ח אבזר מטלטל.

מחמם מים – 400 ש"ח.

מטפי כיבוי – 700 ש"ח.

וילון – 340 ש"ח.

שלט בחוץ – גם הוא מטלטל ואינו חלק מהבנין 2,500 ש"ח.

אקוריום + מדפי זכוכית – 4,000 ש"ח.

אינני פוסק לגבי הבמה שהיא קבועה ואינה מטלטל.

בגין גופי התאורה- 2,000 ש"ח אין כל ספק שהם מטלטלים.

בגין מטבח + שיש אינני פוסק כלום.