לוי יהונתן נ' איתמר גזית/יניב שירזלי (מסעדה)

פסק דין

הנתבעת מפעילה את מסעדת "אבו רמי" בירושלים (להלן: "המסעדה").

התובע עבד במסעדה במשרה חלקית, כעובד שעתי, מיום 23.9.08 עד ליום 8.1.10 בתפקיד "עובד דלפק".

ביום 10.2.10 הגיש התובע תביעה זו בה הוא תובע פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי נסיעות.

בתלושי השכר של התובע צויין שכרו השעתי כ-22 ₪ לשעה ונכללו בתלושים תשלומים בגין "הבראה" ו"חופשה" בסך 1 ₪ עבור כל שעת עבודה שביצע התובע בחודש הרלוונטי.

התביעה לפיצויי פיטורים

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם התובע פוטר או שמא התפטר וכן בשאלת המשכורת הקובעת לפיצויי פיטורים.

לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, אין למעשה מחלוקת עובדתית לגבי האירוע שהוביל להפסקת עבודת התובע. הצדדים מסכימים שביום 8.1.10, שהיה יום שישי, התובע עזב את משמרתו כשעתיים לאחר תחילת המשמרת. אין מחלוקת כי עזיבת התובע היתה בשל כך שהוא התבקש על ידי מנהל המסעדה, מר יניב שריזלי, לבצע מטלה שהתובע חשב שאינה כלולה בהגדרת תפקידו. לטענת התובע, בקשה זו היתה המשך לבקשות אחרות שביטאו זלזול וניצול שלו. לטענת הנתבעת, התובע התבקש לחלק קנקני לימונאדה בין שולחנות אורחי המסעדה. התובע סירב לבצע את המטלה והתפתח ויכוח בין התובע למנהל המסעדה שבסופו עזב התובע את העבודה. לטענת התובע, מר שריזלי צעק עליו לפני לקוחות המסעדה באופן משפיל.

כמו כן, אין מחלוקת שהתובע, שהיה משובץ למשמרות בכל ימות השבוע שהתחיל ביום 10.1.10, נמחק מן השיבוץ ליום א', 10.1.10. לטענת התובע, הוא נמחק גם מיתר המשמרות באותו שבוע. מנהל המסעדה, מר שריזלי, הכחיש זאת והסביר כי לאחר שהתובע עזב, ללא רשות, את משמרתו ביום 8.1.10, הנתבעת לא יכלה לסמוך על הגעתו למשמרת של 10.1.10 ולפיכך היא שיבצה עובד אחר במקומו, מתוך ציפייה שהתובע יופיע לעבודה ביום 10.1.10 וניתן יהיה להחזירו לסבב המשמרות הרגיל ביום 11.1.10.

במחלוקת זו אנו מעדיפים את עדותו של מר שריזלי. התובע טען שידיעתו נסמכת על שיחה שקיים עם מלצרית במסעדה שאמרה לו כי שמו של התובע נמחק מסידור העבודה לכל השבוע. התובע לא פירט מי היא אותה מלצרית, לא הביא אותה לעדות, לא פירט אם מדובר בעדה שעדיין עובדת במסעדה. עדותו של מר שריזלי בפנינו היתה מהימנה ומשכנעת והיא מקובלת עלינו.

התובע אישר שלאחר 8.1.10, הוא לא פנה למי ממנהלי המסעדה אלא כעבור כשבוע, ולטענתו הוא הגיע למסעדה ובעל המסעדה, איתמר גזית, והוא "הבין" ממנו שהוא לא עובד שם יותר (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 19-20). גרסה זו לא הופיעה בכתב התביעה, אותה אישר התובע כעדותו הראשית. לדברי התובע בכתב התביעה, עצם מחיקתו מסידור העבודה לשבוע שהחל ביום 10.1.10 היווה אקט פיטורים ("הוא מחק אותי מסידור העבודה ובכך פיטר אותי"). לא נטען שהוא הגיע למסעדה כעבור שבוע ופוטר על ידי איתמר.

בהתאם לכך, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת לפיה לאחר עזיבת התובע את משמרתו ביום 8.1.10, התובע הופיע במסעדה כעבור זמן ודרש פיצויי פיטורים. אנו גם מאמצעים את עדותו של מר שריזלי בפנינו לפיה גם לאחר שהתובע דרש פיצויי פיטורים והוסבר לו שהוא לא פוטר, ביקש מר שריזלי מן התובע לחזור לעבודתו.

לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע התפטר מעבודתו. משכך, דין תביעתו לפיצויי פיטורים להידחות.

התפטרות התובע היתה ללא מתן הודעה מוקדמת, ולפיכך קמה לנתבעת זכות לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, כפי שיפורט להלן.

התביעה לדמי הבראה

התובע טען כי לא שולמו לו דמי הבראה. אין מחלוקת שתלושי השכר של התובע כוללים תשלום של 1 ₪ עבור כל שעת עבודה. אף אין מחלוקת שהסכומים המצויינים בתלושים כ"נטו לתשלום", אמנם שולמו לתובע.

לטענת הנתבעת, סיכום הסכומים ששולמו לתובע אשר בתלושים נרשמו כ"דמי הבראה" מהווה סילוק של חוב הנתבעת לתובע בגין דמי הבראה בגין תקופת עבודתו, בהתחשב בחלקיות משרתו.

התובע טען שעם קבלתו לעבודה סוכם עמו שיקבל 24 ₪ ולא נאמר לו דבר לעניין דמי הבראה או דמי חופשה. הוא הודה שהוא ראה בתלושי השכר את השכר השעתי -22 ₪ לשעה ואת התשלומים בגין הבראה וחופשה, אך לדבריו הוא חשב "שהכניסו לו את זה סתם, שקל הבראה, שקל חופשה, כדי להגיע ל-24 ₪" (עמ' 2, שורה 6).

מר שריזלי הכחיש מטעם הנתבעת את טענת התובע בדבר הסיכום שנעשה עם התובע בעניין שכרו השעתי. אולם מר שריזלי אישר כי החשתו אינה מבוססת על ידיעה אישית, שכן מר שריזלי, שבעצמו מועסק במסעדה כשכיר בתפקיד מנהל המסעדה, התקבל לעבודה במסעדה לאחר תחילת עבודתו של התובע. טענת מר שריזלי היתה שתעריף השכר שהמסעדה משלמת ל"עובדי דלפק" הוא 22 ₪ לשעה בלבד, ולכן אין לקבל את גרסת התובע. כמו כן, טענה הנתבעת כי התובע קבל מדי חודש את תלושי השכר וראה פירוט של דמי הבראה ודמי חופשה, ומשלא מיחה על כך, הוא סבר וקיבל את תנאי העבודה לפיהם שכרו השעתי הוא 22 ₪ לשעה ובנוסף הוא מקבל תשלומים חודשיים על חשבון דמי הבראה ודמי חופשה להם להם הוא זכאי.

במחלוקת עובדתית זו איננו רואים לקבל את גרסת התובע. אמנם, הנתבעת לא הביאה לעדות אדם שיכול להעיד מכלי ראשון על הסיכום בעניין השכר השעתי ובשאלה אם סוכם דבר מה בנוגע לתשלום דמי הבראה ודמי חופשה באופן שוטף, אך אין בכך כדי להניענו לקבל את עדותו של התובע. גם איננו רואים מניעה לאימוץ גרסת הנתבעת, גם אם היא מבוססת על ידיעת מר שריזלי לגבי תעריפי השכר המקובלים בנתבעת.