לוי זהבה נ' רביבו רונית

החלטה

בפני בקשה לחיוב המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת (הנתבעת).

רקע

המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה על סך 178,080 ₪.

המבקשת עותרת לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

בזמנים הרלוונטיים היתה המשיבה בעלת חצי מזכויות הבעלות בדירה ברח' ה' באייר 44, תל אביב, גוש 6213 חלקה 1354 (להלן: "הדירה"), כאשר אביה של המבקשת היה בעל המחצית השניה של הזכויות בדירה.

בתביעתה ביקשה המשיבה לחייב את המבקשת, לשלם לה דמי שכירות ראויים עבור מגוריה בדירה.

בכתב ההגנה טענה המבקשת, כי בין הצדדים נחתם הסכם לפיו מכרה המשיבה למבקשת את זכויותיה בדירה (להלן: "הסכם המכר"), ועל כן אין בסיס לדרישת המשיבה לדמי שכירות בגין המגורים בדירה.

לאור טענת המשיבה, כי הסכם המכר הינו הסכם למראית עין, עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לאכוף את ביצוע הסכם המכר.

הצדדים הסכימו על הקפאת בירור התובענה הנוכחית עד להכרעה בתביעת המבקשת בבית המשפט המחוזי. עוד הסכימו הצדדים כי הכרעות בית המשפט המחוזי ישמשו גם לצורך ההכרעה והדיון בתובענה שבפני. (להלן: "ההסדר הדיוני").

ביום 11.3.10 קיבל בית המשפט המחוזי את תביעת המבקשת והורה על אכיפת של הסכם המכר, בקובעו, כי אין מדובר בהסכם למראית עין.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, סיכויי התביעה להתקבל הינם קלושים ביותר וכי עילת התביעה קהתה משמעותית לנוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי וההסדר הדיוני המחיל את קביעות בית המשפט המחוזי על התביעה דנן.

המבקשת טוענת, כי עקב חולשתה ומצוקתה הכלכלית של המשיבה, יהא זה קשה ביותר לגבות ממנה את הוצאותיה המשפטיות במידה ותביעתה תידחה. המבקשת מבקשת ללמוד על מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה משני הליכים משפטיים אשר המשיבה צד להם:

ההליך האחד הוא פסק דין בת.א 2369/99 להשבת כ-24 מיליון ₪, שניתן כנגד חברה שהיתה בשליטת המשיבה וכן כנגד המשיבה בהיותה ערבה לסכום האמור.

ההליך השני הוא ת.א 10579/05, שהינו תביעת פיצויים שהגישה המבקשת כנגד המשיבה בגין הפרת הסכם המכר. לטענת המבקשת, במהלך דיון בתביעה זו הכריזה המשיבה בפני בית המשפט כי הינה סובלת ממצוקה כלכלית קשה ועל כן לא תהא כל משמעות לזכיית המבקשת בסעד לו עתרה.

מנגד, טוענת המשיבה כי סיכויי תביעתה טובים, אם לא למעלה מכך.

לטענת המשיבה, אין זהות בין עילת התביעה שנדונה בבית המשפט המחוזי לבין עילת התביעה המתבררת כעת. הסכם המכר נכרת בשנת 2004 והמשיבה תובעת דמי שימוש החל משנת 1999. פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא התייחס לשאלת זכאותה של המשיבה לדמי שימוש בגין התקופה שקדמה להסכם המכר.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי המבקשת לא הוכיחה קיומו של חשש ממשי לקושי כלכלי לתשלום הוצאות המבקשת, וכי טענות המבקשת הינן סתמיות ואינן מבוססות על ראיות.

מסגרת משפטית