לוי ואח' נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי ת.ד. ואח'

פסק דין

מבוא

התובע יליד 23.7.58 הגיש תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שלטענתו נגרם לו בתאונת דרכים מיום 11.5.06.

התביעה הוגשה כנגד קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, וזאת מאחר ועל פי טענת התובע, אין לו ידיעה וודאית לגבי זהות הרכב שפגע בו.

תמצית טענות הצדדים

לטענת התובע בכתב התביעה, ביום 11.5.06 בסביבות השעה 17:30 עת הלך על המדרכה בצידו הימני של הכביש במקום מגוריו, הוא נדרס על ידי רכב שנסע מאחור. התובע לטענתו, חש חבטה חזקה בגופו שגרמה להפלתו ארצה.

התובע טוען, כי בעקבות התאונה איבד הכרתו והתעורר רק לאחר שהגיע לבית חולים פוריה לשם הועבר לצורך קבלת טיפול רפואי.

התובע טוען, כי כתוצאה מהתאונה נפגע בכל חלקי גופו ובמיוחד ברגל שמאל, גב, ראש, ידיים וצוואר. ביום 31.3.13 הודיע התובע באמצעות בא כוחו, כי אינו עומד על טענתו להיוותרות נכות כתוצאה מהתאונה הנטענת. התובע עותר לפיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לו, עזרת צד שלישי, הפסדי שכר וכאב וסבל.

התובע טען, כי הגיש תלונה במשטרה בעקבות התאונה ובמסגרתה טען, כי הרכב שפגע בו היה מסוג פיאט לבן שרשום על שם עידן לוי אולם בפועל, הרכב הינו בשימוש אחיו של התובע מר נתן לוי או מר שחר קריטי מיבניאל שעושים שימוש ברכב האמור ללא ביטוח וללא רישוי.

הנתבעת מכחישה, כי התובע נפגע בתאונת דרכים וטוענת, כי נפגע בנסיבות שונות לחלוטין שאינן עולות כדי תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. הנתבעת טוענת, כי באירוע כלל לא היה מעורב רכב מנועי וכי האירוע לא נגרם עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה כהגדרתן בחוק.

הנתבעת הגישה הודעה לצדדים שלישיים כנגד מר עידן לוי ונתן לוי. במסגרתה טענה, כי ככל שלא יתקבלו טענותיה, כי לא מוטלת עליה חבות לפצות את התובע בנסיבות, כי אז על הצדדים השלישיים לשפותה בגין הוצאותיה מאחר ואם אכן אירעה פגיעה לתובע מרכב, אזי צד ג' מס' 1 היה הבעלים של הרכב הפוגע לכאורה ומתיר השימוש והצד ג' מס' 2 היה המשתמש ברכב ונהג בו בעת התאונה כאשר לא היה לו רישיון נהיגה בתוקף ובהיעדר ביטוח לרכב בתוקף המכסה את השימוש שנעשה ברכב בעת התאונה.

צדדי ג' לא הגישו כתב הגנה מטעמם.

ראיות הצדדים

מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד חוקר מר רביב אילון. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה עם תום הדיון.

דיון ומסקנות

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא, האם הנזקים הנטענים שנגרמו לתובע ביום 11.5.06 הינם כתוצאה ממעורבות רכב במנגנון הפגיעה והאם התובע נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

לאחר שקילת העדויות שנשמעו לפני ובחינת ראיות הצדדים מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו, כי נגרם לו נזק גוף כתוצאה מדריסת רכב. מצאתי את גרסתו לא סבירה ולא הגיונית. אי לכך, בנסיבות אלו דין התביעה שהוגשה נגד קרנית להידחות.

אקדים ואציין, כי עדות התובע באשר לאופן פגיעתו הינה עדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בראיה כלשהו. מלבד אמירה של התובע, כי נפגע מרכב שגם אותה מצאתי לא חד משמעית כפי שאף יפורט בהמשך, לא הוצגה לפני ראיה כלשהי המלמדת על מעורבות רכב בפגיעת התובע. כבר מטעם זה ניתן לקבוע, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח גרסתו. בנוסף, התרשמתי שהתובע אינו יודע בדיוק כיצד נפגע ומסקנתו, כי נפגע מרכב חולף הינה בגדר עדות סברה.

התובע העיד, כי הגיע באוטובוס שיצא מטבריה לפוריה בשעה 16:15. כאשר החל ללכת לכיוון ביתו, הרגיש מכה מאחור ולא זוכר יותר כלום ולאחר מכן מצא עצמו בבית חולים (עמ' 3 ש' 21-24, עמ' 4 ש' 1-2). לטענת התובע, הוא שמע רעש מאחוריו ויותר מזה אינו זוכר והרגיש שהוא עף באוויר ולאחר מכן מצא עצמו מתעורר בבית חולים (עמ' 4 ש' 4-6). התובע נשאל, האם ראה בשלב כלשהו רכב וענה ששמע את הרכב אולם לא ראה אותו פיזית, כי הוא היה מאחור (עמ' 8 ש' 4-5).

מעדות התובע עולה, כי לא ראה את הרכב שלכאורה פגע בו אלא שמע רכב מאחור. גם בחקירתו הראשית לא אומר התובע באופן וודאי, כי פגע בו רכב אלא, כי הרגיש מכה מאחור והוא אינו זוכר כלום.