לוי ואח' נ' איוודן ישראל בע"מ ח.פ. 513390450

פסק דין

1.התובעים הינם בני זוג, אשר התקשרו ביום 15.8.07 בהסכם זכיינות עם הנתבעת, לה רשת חנויות בפריסה ארצית, למכירת הלבשה יוקרתית לנשים (להלן "הזכיינים" ו"החברה" בהתאמה).

בהתאם להסכם הזכיינות, שניתנה ל-60 חודשים בתוספת אופציה להארכה, השקיעו הזכיינים כ 280,000 ₪ בהקמת חנות בקניון קריית אונו ובשיפוצה. לאחר מספר שנות עבודה, פחתו הכנסותיה, עד שלא הייתה כדאיות כלכלית לנהלה. לטענתם, נבע הדבר מהפרת ההסכם ע"י החברה. התביעה שהוגשה הינה לסכום של 1,000,000 ש"ח ולפסק דין הצהרתי לביטול ההסכם. לאחר הגשת התביעה הגיעו הצדדים להסכמה כי ביום 7/3/11 תימסר החזקה בחנות המוחזקת ע"י הזכיינים, על מלוא המלאי והציוד שבה- לחברה, מבלי לוותר על טענותיהם ההדדיות.

2.טענות הזכיינים

לטענת הזכיינים, התקשרו עם החברה בהסכם זכיינות. לאחר שנתיים מוצלחות, בהן גבר קצב המכירות של החנות, חל שינוי בבעלות החברה ובמדיניותה ומאז החלו נוחתות עליהם גזרות מגזרות שונות, ולאחר שלא עמדו בהן, נאלצו למסור את החנות ויצאו ממנה בידיים ריקות. לשיטתם, יש לחייב את החברה בהוצאותיהם בגין ההשקעה, בסכום של 263,000 ₪ ובפיצוי בדרך של אומדנא לגבי הרווחים שנמנעו מהם עקב ההפרה והחזרת החנות.

3.לטענתם, בפגישות המקדימות לחתימת ההסכם, הוצגה לפניהם דרך פעולתה הייחודית של החברה ותכנית השיווק והפלטפורמה העסקית. לגרסתם, הוצגה החברה כמי שמתמחה ביבוא ושיווק של לבני נשים יוקרתיים במידות גדולות, ולה רשת חנויות זכיינים הנושאות את השם "WOMEN ONLY" שהינה בעלת מוניטין ושיטה ייחודית להתאמה אישית בישראל. החברה אף התחיבה להכשיר מי מהזכיינים להפעלת וניהול החנות בדרך ייחודית זו, ואשת התובע אכן הוכשרה בהשתלמות מיוחדת, אותה היה עליה להעביר לעובדות החנות. לטענת הזכיינים, עם השינוי בבעלות, בוטל הקונספט, בוטלה המדידה הייחודית, הופסקה הדרכת העובדים מטעם החברה ואף בוטל מועדון הלקוחות הייחודי שלה.

4.הזכיינים טוענים להפרה נוספת – החברה, בבעלות החדשה, החלה מייבאת לבני נשים בכל המידות, מתוצרת הנתבעת, בעוד שקודם לכן החזיקה החנות בדגמי ספקים שונים, ואף הוציאה ממדפי הרשת את המוצרים הנלווים. לשיטתם, לאחר שינוי הבעלות, מצאו עצמם הזכיינים משתייכים לרשת הלבשה שונה לחלוטין מזו שאליה בחרו להצטרף ושממנה נעלמו כל היתרונות השיווקיים שבגינם התקשרו עם הנתבעת.

5.החמור מכל, לשיטתם, היתה החלפת שם המותג לlelia london -, שגדע באחת והצניח את מכירות החנות. כל אלו גרמו לירידה חדה במכירות בחודש בו שונה שם המותג ואף לאחר מכן.

נטען ע"י הזכיינים להפרות נוספות מצידה של החברה, כגון הפסקת הפרסום לו התחיבה, צמצום מגוון המלאי שסופק לחנות התובעים ודלדולו, ביטול מחסן המלאי ועוד.

6.זאת ועוד, לשיטת הזכיינים, החליטה החברה ל"ייבש" זכיינים ופרסמה "רשימה שחורה", של אלו שאינם רווחיים, על מנת שחנויות הרשת תמשוכנה מהם סחורה. לגרסתם, רשימה פיקטיבית זו נועדה ואף גרמה לחיסול המלאי אצל החנויות החלשות, לרבות חנות התובעים- במטרה להעבירן לידי הזכיין.

הזכיינים טוענים כי גילו במהלך הדיון כי החברה הציגה דוחו"ת מלאי פיקטיביים שלא ניתן היה ללמוד מהם דבר ואין להסתמך עליהם.

לטענת הזכיינים בסיכומיהם, הוכיחו גם באמצעות זכייני רשת נוספים, שנפגעו ע"י החברה, את השיטה הדומה בה נקטה בעניינם, ואשר נאלצו אף הם לוותר על החנויות אותן ניהלו.

7.משהתריעו הזכיינים בפני החברה על מצבם העגום, הוזמנו לוותר על החנות ולצאת ממנה ללא תמורה. בלב כבד, קיבלו הצעה זו, אך גם ביום בו עברה החנות לידיה, פעלה החברה, לגרסת החברה, בחוסר תום לב משווע, עת העמיסה סחורה חדשה והגדילה את מלאי החנות החדשה שבבעלותה.

8.לשיטת הזכיינים, הפרה החברה את ההסכם במספר הפרות יסודיות המזכות אותם בפיצוי בגין נזקיהם. לטענתם, עליה לפצותם בהוצאותיהם ואובדן רווחיהם ולהעמידם במקום בו היו עומדים, אלמלא ההפרה. הוצאות התובעים, הישירות והעקיפות, עמדו על 263,000 ש"ח ואילו אובדן הרווחים נאמד על ידם במיליון ₪, בהתבסס על נתונים אוביקטיביים כגון הוצאות, הכנסות מובטחות, שיעור הרווח למשך 7 שנים. בנוסף, טענו כי זכותם לבטל את החוזה עקב הפרתו ולפיכך הודיעו לנתבעת על ביטול ההסכם ועתרו לפסק דין הצהרתי המאשר את הביטול.

9.טענות החברה

לטענת החברה, לא הפרה את ההסכם עם הזכיינים אשר בחרו לצאת את החנות עוד קודם לתום תקופת הזכיינות.

לטענתה, עפ"י הסכם הזכיינות, זכאי הזכיין להפסיק את ההתקשרות עוד לפני תום התקופה, בכפוף לתנאי החוזה. "במקרה של הפסקת התקשרות כאמור תועבר החנות על כל ציודה לידי החברה ללא תמורה." לשיטתה, בחרו התובעים לנצל אופציה זו משנוכחו לדעת כי חנותם אינה נושאת רווחים מספיקים, לטעמם.

10.עוד טוענת החברה כי הזכיינים מעולם לא העלו את כל אותן טענות הנטענות על ידם עתה. כך גם במגעים המוקדמים לקראת היציאה, כל שביקשו היה החזר ההשקעות בסכום של 200,000 ש"ח , שאין הם זכאים לו, עפ"י ההסכם.

11.החברה שוללת את טענת הזכיינים כי הפרה את ההסכם. כך למשל, טענה כי שינוי השם נועד לשנות מיתוג, והוא נעשה לאחר שהזכיינים עודכנו מראש ולא הביעו התנגדות לכך. נהפוך הוא, התובע אף תמך במהלך זה. לטענתה, מקנה לה הסכם הזיכיון את הרשות לעשות כן, אף ללא הסכמת הזכיינים.

12.לעניין הרחבת המידות ברשת טענה כי צעד זה נועד לבקשת הזכיינים, על מנת להרחיב את מעגל לקוחותיהם הפוטנציאליים, ולהגדיל, ע"י כך, את רוחי החברה והזכיינים כאחד- כאינטרס משותף.