לוי ואח' נ' פקר ואח'

פסק דין

בעקבות הסכם שכירות אשר נכרת בין הצדדים, הגיש התובע (המשכיר) תביעה בה עתר לחיוב הנתבע (השוכר) בסך 38,708 ₪ ואילו הנתבע הגיש תביעה שכנגד בסך של 23,155 ₪.

בדיון שהתקיים בפני הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתובענה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא הנמקה, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עוד הסכימו הצדדים כי התביעה שכנגד תידחה ואילו הנתבע יחויב לשלם לתובע סך שלא יפחת מ- 2,000 ₪ ולא יעלה על 10,000 ₪.

עיקר טענות התובע מתייחסות לליקויים ונזקים שונים אשר מצא בדירה לאחר שזו פונתה על ידי הנתבע ולעלות תיקון אותם הנזקים. עיינתי בתיאור הנזקים, בתמונות שהציג התובע ותגובות הנתבע. דומני שמרבית הליקויים עליהם מלין התובע ניתנות לסיווג כבלאי סביר, בלאי אשר ניתן לצפות שיימצא בתום מספר שנים של מגורי משפחה בדירה. מאידך, ברור כי הנתבע אכן התחייב (סע' 7.4 בחוזה השכירות) לצבוע את הדירה בעת הפינוי וזאת חסך הנתבע, גם לשיטתו וגם אם זאת בקש ממנו התובע לעשות. לקחתי בחשבון גם את טענות הנתבע בדבר דמי השכירות ששולמו ביתר.

לפיכך, על סמך כל החומר שלפני, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני פוסק כי על הנתבע לשלם לתובע את הסכום של 4,000 ₪, וזאת לסילוק סופי ומוחלט של התביעה נשוא תיק זה. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום מסירת פסק הדין שאם לא כן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ה' שבט תשע"א, 10 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: