לוי ואח' נ' עמירה ואח'

פסק דין

בפני תביעת התובע לסכום של 5,000 ₪ בגין נזקים שלטענתו הנתבע גרם כתוצאה מבניה בחלק הקדמי והאחורי של הבית בכך שהעבירו קו ביוב מעל הכניסה של התובע. התובע מתבסס על התחייבות בכתב מיום 11.5.07 שלפיו אכן הנתבע הבטיח לפצות אותו בכל נזקיו כתוצאה מהבניה נשוא התביעה.

כאשר התובע התבקש להסביר לבית המשפט כיצד הוא הגיע לסכום של 5,000 ₪ הוא טען שמדובר בשבר סורגים, הרס רשת ונזקים בביוב. הסכום 5,000 ₪, התובע שמע מפיהם של אחרים שראו את הנזק ואמרו לו שזה סדר גודל עלויות התיקונים.

הנתבע מצידו הגיש בפניי תביעה כספית בסכום 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש שהוא סובל מהתובע, שהוא תובע סדרתי אשר הופך את החיים של הנתבע ומשפחתו לבלתי נסבלים.

עולה מדברי בעלי הדין שיש בפניי קצה קרחון של ריב בין שכנים מתמשך ויש להניח שפסק דין של בית משפט זה לא ישים קץ עליו. אולם על בית משפט זה לדון בתביעות שבפניו ולא בהיסטוריה ממושכת של יריבות שכונתית בין בעלי הדין.

לאחר ששקלתי את דברי הצדדים, החלטתי לדחות הן את התביעה והן את התביעה שכנגד ולהלן הנימוקים לכך:

1.ניכר הדבר שבתביעה קטנה 11604-07-10 התובע הגיש תביעה נגד הנתבע בבית משפט זה.

הדיון התנהל בפני שופט ניר נאוי ביום 4.7.10 ולאחר דיון ממצא הצדדים הסמיכו את כב' השופט לתת פסק דין בדרך של פשרה שהוא עשה ושלח לצדדים באותו יום, וחייב את הנתבע לשלם סכום מסויים לתובע. יודגש כי תביעה זאת הוגשה שבוע ימים לאחר מתן פסק הדין והתרשמותי היא שהתובע בהגשת תביעה זו מנסה למעשה לערער על החלטה של כב' השופט. כאשר בית המשפט פנה לתובע והציג את השאלה הזאת בפניו הוא אמר שבדיון הקודם היו לו טענות אחרות ופה הוא מבקש נזק על ענייני ביוב שלא היו כרוכים בתביעה קודמת. לא שוכנעתי שאומנם כך המצב. התחייבות הנתבע לתקן את הנזק בוודאי היתה בסיס של פסק הדין הקודם של כב' השופט ולא יכולה להיות בסיס אף לתביעה הזאת.

2.גם אם בית המשפט טועה ואכן מדובר בתביעה שונה, ברור גם לדברי התובע שעילת התביעה בפניי הייתה קיימת שהגישה את התביעה הקודמת. הדין הוא שתובע שיש לו עילות קיימות חייב להגיש אותן באותה תביעה אלא אם יש הסכמה בין בעלי הדין לעשות אחרת או שבעל הדין קיבל רשות מבית המשפט לפיצול סעדים. אף אחד מהתנאים האלו לא התמלאו ולכן גם מטעם זה יש לדחות את התביעה.

3.בכל מקרה, אין בידי התובע שמץ של ראיה לגבי נזקיו מלבד הצהרותיו שהתיקון יעלה לו 5,000 ₪, אין די בכך להעניק לו כל סכום.

4.בנוגע לתביעה שכנגד, התרשמותי היא שאלמלא התובע היה מגיש תביעה זו הנתבע לא היה מטריד את בתי המשפט פעם נוספת. על מנת לפצות את הנתבע בגין עוגמת נפש עליי להגיע למסקנה שתביעת התובע הוגשה רק לצורך הטרדה ובחוסר תום לב. לא שוכנעתי שכך המצב לכן אני דוחה גם את התביעה שכנגד.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ח' אדר ב תשע"א, 14 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: