לוי ואח' נ' מאסרווה ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסיקתא אשר נחתמה ע"י בית המשפט בתאריך 28.8.13.

בתאריך 13.1.13 התייצבו הצדדים לדיון בתיק הנדון.

הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הגיעו ביניהם להסדר פשרה אשר תוכנו הוכתב ע"י הצדדים לפרוטוקול ובין היתר הוסכם כי המבקשים ישלמו למשיבים 3-6 הוצאות בגין עריכת הפרצלציה כנקוב בנספח ח' לכתב התשובה בסך 24,688 ₪ כולל מע"מ בכפוף להצגת קבלות בדבר הוצאות הסכומים בפועל וכן סכום נוסף של 12,000 ₪ בתוך 14 יום . כן הוסכם כי המבקשים יחתמו על כל המסמכים הנדרשים לביצוע פרצלציה על פי התוכנית שבתוקף וכן הוסכם כי היה ותהיינה הוצאות נוספות בגין הפרצלציה הן תחולקנה בין הצדדים בחלקים שווים.

הסכמות הצדדים קיבלו תוקף של פסק דין במעמד הדיון.

בתאריך 11.6.13 הוגשה ע"י המבקשים בקשה כי בית המשפט יאשר למבקשים להפקיד סכום שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים בקופת בית המשפט וכן "לפסוק על דרך קיומו הנכון של הסכם הפשרה שהגיעו אליו הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסק דין" וזאת מאחר ו"בין הצדדים התגלעה מחלוקת על דרך קיומו של פסק הדין".

לטענת המבקשים המשיבים המציאו קבלות שאינן קשורות לעריכת הפרצלציה וכי עליהם לשאת בסך 19,719 ₪ בלבד.

לאחר קבלת תגובת המשיבים ובהעדר תשובת המבקשים על אף החלטת בית המשפט מיום 24.6.13, ניתנה החלטת בית המשפט מיום 17.7.13 כי הבקשה חורגת מגדר סמכותו של בית המשפט שכן בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים אשר היו ברורות ויש לקיימן. עוד נקבע כי במידת הצורך תוגש פסיקתא לחתימתי.

בתאריך 28.8.13 נחתמה פסיקתא אשר הוגשה ע"י המשיבים .

בתאריך 16.9.13 הוגשה ע"י המבקשים בקשה לפיה לטענתם הגישו עובר לפגרת בית המשפט פסיקתא ובה נקוב סך 19,719 ₪ שזהו הסכום הנכון לתשלום ועל כן התבקש בית המשפט לבטל את הפסיקתא שהוגשה על ידי המשיבים ולחתום על פסיקתא שהוגשה על ידי המבקשים.

בתאריך 9.12.13 התקיים דיון בבקשה במסגרתו ציין ב"כ המבקשים כי חלק מההוצאות להם הסכימו המבקשים במסגרת פסק דין המוסכם, קשורות להוצאות בגין טיפול בהיטל השבחה ולא פרצלציה וכי: "הסכמנו במסדרון מתוך אמונה שזה באמת מה שהיה" וכן ציין עו"ד שמלה מטעם המבקשים :"הייתה הסכמה פשוטה שכל מה שקשור לפרצלציה המבקשים משתתפים, לא הייתה הסכמה מתוך טעות, ההסכמה הייתה פשוטה וברורה- כל מה שקשור לפרצלציה, הם הציגו לנו את המסמכים ואת הנתונים ואת המספרים ואמרנו שאם זה קשור לפרצלציה אז אנחנו מסכימים. הלכנו ובררנו האם הסכומים שננקבו בפנינו, אכן קשורים לפרצלציה והתברר שלא. חלק מהם שייכים להיטל ההשבחה ואת זה אנחנו לא נשלם."

ב"כ המשיבים טען כי ניתן פסק דין בהסכמה ולא קיימת אפשרות על פי דין לבקש לבטלו. בנוסף טען כי הבקשה הנסמכת על טענות עובדתיות, הוגשה ללא תצהיר ובאיחור רב.

במקרה דנן פסק הדין ניתן על יסוד הסכמת הצדדים אשר ניתן לה תוקף של פסק דין, אין עסקינן בפסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד בהיעדר הגנה.

אין עסקינן בטעות קולמוס או טעות סופר בפסק דין הניתנת לתיקון בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 אלא בהסכם אשר נכרת בין הצדדים והדרך לבטלו הינה על ידי הגשת תביעה לביטול פסק הדין.

בע"א 2495/95 בן לולו נ. אטראש ואח' פד נא (1) 577 נקבע:

" פסק דין שבהסכמה אשר הוא יציר כפיו של הסכם בין בעלי הדין- מורכב משני חלקים: מההסכם שבין הצדדים ומהגושפנקא של השופט אשר זה הטביע עליו... המערערת אינה טוענת כי נפל פגם בהיבט השיפוטי של פסק הדין. טענתה היא כי בהסכם אשר מהווה תשתית לפסק הדין נפל פגם המקנה לה את הזכות לבטלו. פסק דין בהסכמה הוא הסכם מחייב שהוראותיו נוצרו והוצבו על ידי הצדדים... בהתאם לכך מכיר הדין בקיומה של עילה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה בשל פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק הדין. המסגרת הנורמטיבית לבירורה של טענה מסוג זה, נמצאת בפרק ב של חוק החוזים העוסק בביטול חוזה בשל פגמים שונים בכריתתו."

במקרה הנדון, טוענים למעשה המבקשים כי נפלו לכדי טעות במתן הסכמתם במסגרת הסכם הפשרה וכי סמכו על המשיבים.

באם סבורים המבקשים כי נפלה טעות בהסכמות שנתנו וכי קיימת להם עילה על פי הדין,

עליהם לנקוט בהליך נפרד בהתאם להוראות הדין והפסיקה. למעלה מן הצורך אציין כי פסק הדין ניתן עוד בתאריך 13.1.13. הבקשה הוגשה לאחר חודשים רבים תוך שיהוי רב ובניגוד למועדים אשר הוסכמו על ידי הצדדים במסגרת הסכם הפשרה ביניהם. המבקשים אף לא שילמו למשיבים את הסכום אשר אינו שנוי במחלוקת גם לדידם.

בע"א 108/83 גולדשטיין ואח' נגד מדינת ישראל ואח' פד לט (1) ,780, 784 נקבע: