לוי ואח' נ' לזר ואח'

פסק דין

רקע

1.תביעה לצו מניעה, ותביעה שכנגד לסילוק יד. שתי התביעות מתייחסות לשטחים המשמשים לחנייה בחצר הבית המשותף ברח' ארלוזורוב 34 (נחמה 3) ברמת גן (להלן – הבניין).

2.התביעה העיקרית הוגשה על ידי חמישה מדיירי הבניין (להלן – התובעים) נגד דיירת אחרת, הגב' אסתר לזר (להלן: "הנתבעת"), ובגדרה מבקשים התובעים לאסור על הנתבעת להחנות רכב שני בשטח הרכוש המשותף בבניין המגורים ברחוב ארלוזורוב 34 ברמת גן (להלן: "הבניין"). מנגד הגישה הנתבעת תביעה שכנגד כלפי 17 דיירי הבניין (להלן: "הנתבעים שכנגד"), ובה היא דורשת לסלק את ידי הדיירים משטח מקרקעין הצמוד לדירתה, ומשמש אותם או מי מהם לצרכי חנייה. בכותרת נרשמו שמות הדיירים הרלוונטיים בלבד.

בתחילה הוגשה התביעה העיקרית נגד שתי נתבעות, אולם בהסכמת התובעים נמחקה התביעה נגד אחת הנתבעות, אשר הפכה מאוחר יותר לאחד מהנתבעים שכנגד.

העובדות הצריכות לעניין

3.ביום 26/9/1993 נכרת הסכם שיתוף בין דיירי הבניין דאז, אשר חלקם אינם מתגוררים בו עוד (להלן – הסכם השיתוף). הרקע להסכם מתואר על ידי העדה דיאנה פרהנבוד, דיירת ותיקה שהיתה נוכחת במועד כריתת ההסכם. במענה לשאלה באיזו זכות היא חונה במקום בו היא חונה, מקום אשר לפי תשריט הבית המשותף צמוד לדירת הנתבעת ולדירת משפ' חלבי, משיבה העדה:

"כי בעלי הדירות ובעלי שטח הירוק, באותו זמן ישבנו ביחד, כל הדיירים ביחד, הסכמנו שהשטח הזה שהיה, ממש, אני גרה 23 שנים בבניין הזה ותחת לבניין ממש היה, זה מקום של זבל ולא, בלי רצפה ובלי כלום ואז החלטנו ביחד, לעשות שם חניה וכל הדיירים שהיה שייך להם את השטח הזה.

כב' הש' קורן: תחזרי שוב, היה שם זבל וכל הדיירים החלטנו שמה?

ת: החלטנו, כולל הבעלים של השטח הירוק שהיו שם, החלטנו לעשות שם חניה, להקים שם, לעשות ריצוף, לשים מחסום ולחלק את זה כמו שצריך וכולם החליטו ואני לא בחרתי את המקום שלי, פשוט ככה היה אופציה של 3 חניות שנשארו וכולם החליפו ביניהם מי רוצה ומה? ומי רוצה מה? אני נשארתי באותו מקום שבהתחלה נתנו לי, עד עכשיו חונים שם, לא זזתי משם ולא עשיתי כלום. ויש הסכם של הבעלים של השטח הירוק.

ש: או את זה רציתי לשאול אותך בדיוק.

ת: כן.

ש: האם יש הסכם בינך לבין הבעלים של השטח הירוק שמכוחו הם נותנים לך את הזכות להשתמש בחניה.

ת: הם חתומים עליו.

ש: שמספרה 8.

ת: גב' שיפר שזיכרונה לברכה.

כב' הש' קורן: כן, גב' שפר ו?

ת: ואלקה שהייתה פה, האדריכלית אלקה, הם היו שייכים לשטח הזה, הם היו נוכחים בכל האסיפות וחתמנו והסכמנו." (עמ' 40, ש' 12 – 32).

4.מן ההסכם עולה כי ביום 20/8/1993 התקיימה אסיפת דיירים בה הוחלט לחלק בין הדיירים חלק מסוים של מקרקעין אשר יוקצה לצרכי חנייה על פי תנאי ההסכם. אותו חלק של המקרקעין סומן בתרשים אשר צורף להסכם. תרשים זה לא הוצג לפני בית המשפט, וספק אם היה כזה בפועל. (ראה עדות גב' אלקה גולומב, עמ' 29, ש' 2 – 7). כבר עתה ייאמר כי אין בכך כדי לפגום בהסכם או לאיין אותו, שכן החניות הוכשרו בפועל על פי ההסכם וחולקו בין הדיירים. מיקומן של החניות שהוכשרו על פי ההסכם אינו שנוי במחלוקת. ההסכם מתייחס לשמונה חניות וזהו בדיוק מספר החניות שהותקן ונמסר לשימוש הדיירים.

5. בתחומי החצר הוקצו 8 מקומות חניה, מהן 6 חניות מקורות. להלן תיאור סכמטי של החניות: