לוי ואח' נ' לוי ואח'

החלטה

המבקשים הגישו בקשה לסעדים זמניים שונים ובכללם בקשה לצו מניעה בו מבוקשים סעדים שונים, כמפורט בבקשה, המתייחסים למותג "מירב לוי".

כמו כן, התבקש בית המשפט להורות למשיבים להפקיד בקופת בית המשפט את הסך של 425,180 ₪ - המחאות של לקוחות המוחזקים שלא כדין בידי המשיבים.

כמו כן, התבקש עיקול נכסים כמפורט בסעיף 12 לבקשה וסעדים נוספים.

עם הבקשה הוגשה תביעה כספית על סך 1,000,000 ₪.

נימוקי הבקשה:

המבקשת 1, חברה שהתאגדה ביום 31/11/11 בבעלות מבקש מס' 2 שהפעילה רשת של 3 חנויות אופנה ברחבי הארץ.

המשיבה 1 היא גרושתו של המבקש 2 שהועסקה בחברה בתפקיד מינהלתי בכיר עד לפיטוריה ביום 05/10/11. המשיבה ניצלה את האמון שנתן בה וגזלה את כספי החברה.

המשיב 2 גם כן הועסק בחברה עד לפיטוריו ביום 05/10/11 ופעל ביד אחת עם המשיבה 1.

גם המשיבה 3 שהתאגדה ביום 27/10/11 עשתה יד אחת עם המשיבה 1 על מנת לגזול את רכושה.

עובר לפקיעת הנישואין של המבקש והמשיבה נקלעה המשיבה 1 לקשיים כלכליים לאחר שעסק שניהלה בשם "מירב עיצובים" כשל. לבקשתה, הרחיב המבקש, שהינו ספר במקצועו, את עיסוקיו לתחום האופנה, הקים חנות אופנה על חשבונו ומכספו הפרטי שם הועסקה המשיבה כשכירה. כמחווה לגרושתו וקרא את שם העסק על שמה "מירב לוי". בהמשך פתח המבקש שתי חנויות נוספות, האחת בת"א והשנייה בנהריה. המבקש הפקיד בידיה של המשיבה את הניהול.

בעקבות ההצלחה בעסקים החליט המבקש להקים חברה, היא המבקשת 1, ולהעביר אליה את הפעילות העסקית. בשלב מסוים החלה החברה לצבור הפסדים והיה חשש למצב של חדלות פרעון. המבקש הודיעה למשיבה על כוונתו לסגור את החברה או למכור אותה ואז החלה המשיבה במסכת של איומים כלפיו והחלה להטרידו, מנעה ממנו גישה למחשבי החברה ולהנהלת החשבונות, סירבה להעביר לו את פנקסי ההמחאות למרות שהיא איננה מורשית חתימה בחברה. המשיבה איימה על המבקש שבכוונתה לערב עבריינים, החלה למכור את הציוד בחנות במחיר עלות, ניסתה לפרוץ לדירתו, הגיעה אליו למספרה, איימה עליו וגידפה אותו.

המבקש פנה לבית משפט השלום בחיפה בבקשה למניעת הטרדה מאיימת. ביום 10/10/11 ניתן נגדה צו למניעת הטרדה שתוקפו הוארך לחצי שנה,בהעדרה.

על אף פיטוריה וצו המניעה שהוצא נגדה הוסיפה המשיבה לפקוד את חנויות החברה, נטלה ציוד מהמלאי העסקי, משכה סחורה בשם החברה ואת התמורה עבור הסחורה שמכרה שלשלה לכיסה. היא רוקנה את החנות בנהריה וגזלה את כל הציוד, השתלטה בתחבולה על החנות בעפולה.

התברר כי המשיבה עשתה בחברה כבתוך שלה, שילמה חובות אישיים בכספים של החברה, זייפה המחאות, הוגשה תלונה במשטרה. המשיבה פתחה חנות בתל אביב תחת שם המותג "מירב לוי" כשהיא עושה שימוש באותו לוגו.

תשובת המשיבה:

המשיבה טוענת כי היא היתה הרוח החיה בחברה המקורית שנרשמה על שמו של המבקש 2 מטעמי נוחות בלבד ולא בכדי ניתן למותג שמה של המשיבה "מירב לוי". המשיבה הינה מעצבת אופנה במקצועה, למדה לימודי אופנה. המבקש והמשיבה נישאו בשנת 2005 והתגרשו כעבור שנה. עוד בתקופת נישואיהם עבדה המשיבה כמעצבת ותופרת שמלות ערב וכלה ובנתה לה מוניטין. היא פתחה עסק בשם "מירב עיצובים" בכרמיאל, ניהלה את העסק על שמה לאחר שאושר לה איחוד תיקים. כשנה לאחר הגירושין חזרו המבקש והמשיבה לחיות יחדיו כבני זוג לכל דבר. הם התגוררו יחדיו בדירתו של המבקש וניהלו משק חיים משותף. בעקבות החזרה לחיים המשותפים סגרה המשיבה את החנות שהיתה לה בכרמיאל, לאחר שהוכרזה כמוגבלת באמצעים. כעבור מספר חודשים היא פתחה חנות בעפולה באמצעות כספים שצברה מתקופת ניהול החנות בכרמיאל. היא היתה הרוח החיה בחנות בעפולה, המעצבת, המשווקת והמוכרת. המבקש פתח ח-ן בנק על שמו, דרכו ניהלה המשיבה את התקבולים וההוצאות. בפועל היתה לה שליטה בחשבון הבנק, הופק כרטיס אשראי שעמד לרשותה, המבקש נהג להעביר לה שיקים חתומים על החלק, באמצעותם היא שילמה לספקים. למבקש היה ח-ן בנק אחר דרכו ניהל את עסק המספרה שלו.

המשיבה העסיקה את המשיב 2 כסוכן מכירות ששיווק את מרכולתה ברחבי הארץ. המבקשת פתחה חנות נוספת בתל אביב בחודש מרץ 2011 שנשאה גם כן את שמה. על פי המלצת רואה החשבון החליטו המבקש והמשיבה להקים חברה באמצעותה ינוהלו העסקים, שנרשמה על שמו של המבקש בלבד מתוך אמון ובשל התסבוכת הכלכלית בה היתה המשיבה נתונה.

בחודש אוגוסט 2011 פתחה המשיבה חנות נוספת בנהריה כשהיא והמבקש חתומים על הסכם השכירות. בשלב מסוים החל המבקש למשוך כספים מח-ן החברה לשימוש הפרטי. מערכת היחסים ביניהם החלה להתדרדר. באוגוסט 2011 פנתה המשיבה לגיא וביקשה להיפרד הן אישית והן עסקית. היתה הסכמה כי הסכמי השכירות של החנויות יעברו על שם המשיבה אלא שלאחר מספר ימים העלה המבקש דרישה חדשה. הוא דרש 200,000 ₪ עבור הסיוע שנתן לה במשך 3 שנים בהן חיו כבני זוג.

המותג הקרוי על שמה "מירב לוי" הוא בבעלותה של המשיבה, כל הסחורה שבחנות בעפולה נרכשה על ידי משיבה 3, את הציוד מהחנות בתל אביב נטל המבקש ולא המשיבה. השיקים האמורים בסעיף 64 לבקשה לא הופקדו מעולם בח-ן המשיבה. לסכומי התביעה הנטענים אין אחיזה במציאות.