לוי ואח' נ' טויזר ואח'

החלטה

אודה על האמת, כי מנהגי הינו לגלות גמישות ולנטות להיעתר לבקשות לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר, תוך השתת הוצאות ו/או חובת הפקדה על מבקש ביטולו של פסק דין שניתן כדין.

דא עקא, שלאחר עיון בתגובת התובעים לבקשה לביטול פסק דין השתכנעתי כי אין זה המקרה שבו על בית המשפט לגלות אורך רוח, וכי מתן אפשרות לנתבעים לדחות את הקץ בתיק זה יש בו כדי לגרום עינוי דין וסבל נוסף ובלתי נדרש כלפי התובעים, שדומה שכבר פקעה סבלנותם.

הטענה שרק אחד מבני הזוג ידע על קיומו של כתב תביעה, מבלי להביא לכך כל צידוק ו/או אסמכתה ו/או סיבה הגיונית לקבל טענה בעלמא זו, טוב היה שלא תועלה משתועלה.

לא זו אף זו: במקום שיפנו הנתבעים לבית המשפט בדחילו ורחימו, תוך התנצלות על מחדליהם והתנהלותם עד כה, ולו בכל הנוגע לפן הפרוצדוראלי של ניהול ההליך, הרי שהם מטיחים האשמות מלוא החופן כלפי התובעים דווקא, וללא כל הצדקה. לא למותר לציין כי המבקשים אינם "טירונים" בהופעה בפני בית משפט, ויעידו על כך ההליכים הקודמים שבהם נטלו חלק.

מדובר בהליך שכבר התגלגל בפני מותבים קודמים, כאשר ברור מהחלטותיהם, כי המבקשים נשאו בחוב כלפי המשיבים, והיה עליהם אף לפנות את הדירה, אך המבקשים עשו בדירה כבשלהם, תוך זלזול במשיבים והתעלמות למעשה מהוראות בית המשפט. יושם אל לב כי כב' השופטת לוקיץ' כמו גם כב' השופטת חמו-אטיאס, עמיתותיי לבית משפט זה, נתנו שתיהן פסקי דינן בהסכמת הצדדים, לאחר שהוסברה לצדדים משמעותם של הדברים, ויש לראות בחומרה מיוחדת התעלמות מפסקי דין שכאלה.

לא מצאתי בבקשה טעם להניח כי להגנה סיכויים של ממש, והתנהלות המבקשים כשלעצמה, די בה כדי לדחות את הבקשה.

אשר על כן הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

לפנים משורת הדין לא אטיל על המבקשים הוצאות משפט נוספות.

ניתנה היום, א' אב תש"ע, 12 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: