לוי ואח' נ' גנות ואח'

פסק דין

תביעות הדדיות לשיפוי כל אחד מן הצדדים בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 18/6/10.

לשם הנוחיות יכונה להלן, התובע, הוא גם הנתבע שכנגד :"התובע" ואילו הנתבעת 1 – הוא גם התובע שכנגד:"הנתבעת 1 " .

1. לטענת התובע, במועד הנקוב נסע ברחוב תרס"ט,בנתיב הימני, אותת לשם פניה לימין ואף החל בפועל לפנות ימינה לכיוון רחוב חיסין. לטענת התובע, בשעה שהיה במהלך הפניה לימין פגע בו רכב הנתבעת 1 , נהוג על ידי הנתבע 2. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 הואיל ופגע ברכבו מאחור בשעה שזה ביצע פנייה כדין ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעים , במועד הנקוב נסע הנתבע 2 ברחוב תרס"ט בנתיב הימני בין שניים והתובע נסע בנתיב השמאלי. לטענת הנתבעים, לפתע סטה התובע לכיוון ימין לשם פנייה ימינה , נכנס לנתיב בו נסע הנתבע 2, ביטל את זמן התגובה ויכולת הבלימה שלו ובכך, הוביל להתנגשות בין כלי הרכב. משכך, לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע , יש לדחות את תביעת התובע ולקבל תביעתה הנגדית של הנתבעת 1 במסגרתה היא עותרת לשיפויה בגין הנזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מהתאונה.

3.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע וכן עדה מטעמו – אשתו הגב' סימה לוי וכן, הנתבע 2 ועד מטעמו מר אייל היימן , אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגרסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים וכן, צילומי מקום התאונה.

4.התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה הראשית ולקבל את התביעה שכנגד ולהלן יפורטו טעמי.

5.הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על כל אחד מן הצדדים החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הואיל ועסקינן בתביעות הדדיות הנטל החל על כל אחד מהצדדים בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה אליה יטה מאזן ההסתברויות כדי 51% להתקבל בעוד שדין התביעה הנגדית להדחות.

6.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן , בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבעים ומשכך, יש לקבל את תביעת הנתבעת 1 ולדחות את תביעת התובע.

כך, כל אחד מן הצדדים תמך את גרסתו בעדותו ובעדות עד מטעמו ובהקשר זה אציין כי כלל העדויות הינן קוהרנטיות ולא מצאתי אף לא אחת מהן כלא מהימנה לגופה.

יחד עם זאת, עיון בתמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים מעלה כי יש בנזקים הנחזים בהן בכדי לתמוך בגרסת הנתבעים. כך, בתמונות הנזק לרכבו של התובע ניכר נזק בפינת רכבו הימנית האחורית ומדובר בנזק מסוג שפשוף לטמבון האחורי. עיון בתמונות הנזק לרכבה של הנתבעת 2 מעלה כי לרכב זה נגרם נזק מסוג מעיכה בצידו השמאלי הקדמי של הרכב וכן, כי פס הקישוט המצוי בצד זה נמשך כלפי חוץ . הנזקים כאמור הן מבחינת מיקומם – בצד רכב הנתבעת ולא בחזיתו והן מבחינת מהותם – הנזק לרכבו של התובע הינו מסוג שריטות נזק המראה כי רכב זה היה בתנועה בזמן התאונה ומנגד נזק מעיכה ומשיכה כלפי חוץ של פס הקישוט בצד רכבו השמאלי של רכב הנתבעים – יש בהם בכדי לתמוך בגרסת הנתבעים הואיל והם תואמים טענת הנתבעים ולפיה רכב התובע סטה מתוך הנתיב משמאל לנתבעים והראייה הנזק נגרם בצדו של הרכב ולא בחזיתו כפי שהיה מצופה לו רכב זה היה פוגע ברכב התובע לו היה נוסע מאחוריו בנתיבו. זאת ועוד, באופי הנזק – כאמור משיכה כלפי חוץ – ניתן ללמוד על תנועת רכב התובע בסטייה לרכב הנתבעת 1 ותוך שהוא מושך את פס הקישוט כלפי חוץ – נזק אשר לא היה נגרם כפועל יוצא מפגיעת רכב הנתבע ברכבו של התובע לו היה נוסע מאחוריו שכן, אז היה מצופה כי הנזק יהיה מסוג מעיכה ותו לא.

בנסיבות האמורות, הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבעים , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, דין תביעתו להדחות ודין תביעת הנתבעת 1 להתקבל.

7.משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על התובע הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי הנתבעת 1 . בהקשר זה, תמכה הנתבעת 1 את נזקיה הניתנים לתיקון בסך של 1,706 ₪ בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק וכן בחשבונית מס המעידה על תיקון הנזק בר התיקון בפועל. כמו כן, תמכה הנתבעת 1 תשלום שכ"ט לשמאי בסך 400 ₪ בחשבונית מס קבלה . כמו כן, תבעה התובעת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד הגשת התביעה בסך 47 ₪ .הנני קובעת כי , לאור המפורט, הנתבעת 1 הרימה את הנטל להוכחת נזקים אלו אשר נגרמו לה.

באשר לדרישת הנתבעת 1 לחיוב התובע בהוצאות ובפיצוי בגין עוגמת נפש –הרי שלאחר ששקלתי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות ובאשר לפיצוי בגין עוגמת נפש הרי שהואיל ומדובר בתביעה בגין נזקי רכוש , אין מדובר בעוגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי מיוחד ומשכך, לא מצאתי לפסוק בגין ראש נזק זה.