לוי ואח' נ' גדליה

החלטה

מונחת בפני בקשה להזמנת שלושה עדים, הם החוקרים אשר ביצעו וערכו את דו"ח החקירה שצורף כנספח לבקשה לביטול פסק בורר. לטענת המבקשים, התעורר הצורך בזימונם של העדים האמורים למתן עדות נוכח תשובת המשיב לבקשה ולאור הכחשתו את העובדות המצוינות בדו"ח החקירה ובתמלולי השיחות.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו מדובר בבקשה לקונית, שאינה נתמכת בתצהיר, ואשר אין בה כל הנמקה לצורך בזימון העדים ולאיחור שבהגשת הבקשה. שלושת העדים שזימונם מתבקש הינם בשליטת המבקש 1, ולא הייתה כל מניעה להבאת עדותם מלכתחילה; ואין כל טעם בדין ליתן למבקש לתקן בדיעבד את התנהלותו. עוד נטען כי כבר בעת הגשת הבקשה היה על המבקשים להצהיר על נסיבות חיבור הדו"ח ומקור ההקלטה, ברם משנמנעו לעשות כן אין להתיר להם לעשות זאת בדיעבד, בייחוד לאור העובדה שהם נמנעים מלהגיש תצהירים מטעמם, וזימונם של העדים לשם מתן עדות ראשית ללא תצהיר מהווה פגיעה מהותית במשיב. המשיב טוען כי בענייננו לא חלות הוראות תקנה 527 [כך במקור; צ"ל 257] לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סד"א), לפיה, בדונו בהמרצת פתיחה מוסמך בית משפט להורות על הבאת ראיות נוספות בתמיכה להמרצת הפתיחה, ככל שיראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים; לטענתו, תקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט – 1968 מחייבות כי בקשה לביטול פסק בורר תוגש על דרך של המרצה, ולא בהמרצת פתיחה, ועל כן, בעל הדין נדרש להגיש את כל תצהיריו יחד עם הבקשה, ותצהיר נוסף לא יצורף אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים.

בתשובה טוענים המבקשים כי הבקשה לזימון עדים הוגשה תוך זמן סביר לאחר תשובת המשיב. הבקשה לא נתמכה בתצהיר מכיוון שאין היא מחדשת דבר מבחינה עובדתית, שהרי הטעם לבקשה נעוץ בטענות שהעלה המשיב בתגובתו ולא בהתרחשויות אצל המבקשים. לדידם, אין טעם בהגשת תצהיר מטעם החוקרים שהרי תוכן עדותם הוא למעשה הדו"ח והתמלילים שהוגשו, כך שלא יהא בתצהיר כדי לחדש דבר; ואולם, ככל שיעמוד המשיב על כך, לא תהיה כל מניעה להגיש עדותם בתצהיר, ובהתאם לנסיבות לא תיגרם למשיב כל פגיעה דיונית כתוצאה מהעדת החוקרים. לטענתם, תקנה 257 לתקנות סד"א אכן חלה בענייננו, שכן תקנה 2 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות מחילה את תקנות סד"א על הליכים אלה, ככל שאין בתקנות סדרי הדין בענייני בוררות הוראה אחרת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מסקנתי היא כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על זימון העדים.

ברע"א 9530/09 אלרוב נדל"ן מלונאות בע"מ נ' Hilton International Co. (16.2.10; לא פורסם), קובע בית המשפט העליון מפורשות כי לבית המשפט הסמכות לעשות שימוש בתקנה 257 לתקנות סד"א במסגרת הליך בוררות, כדלקמן:

מהותה של המרצת הפתיחה, והדבר נכון שבעתיים בכל הנוגע לתקיפת פסק בורר, הינה בירור מהיר של הסוגיה, תוך התמקדות בכתובים, בראיות שבכתב ובתצהירים. בהתאם, לבית המשפט שמורה הסמכות להורות על הבאתן של ראיות נוספות לתמיכה בהמרצת הפתיחה – כולל השמעת עדים – ככל שיראה צורך בכך, אולם שיקול דעת זה של בית המשפט ביחס להבאת העדויות נרחב יותר במקרים אלו מאשר בעת בירור תובענה "רגילה", בשים לב למהותו של ההליך כהליך שנועד מלכתחילה להתברר על פי תצהירים ובצורה מקוצרת (ראו תקנה 257 לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 163/89 צפר נ' מלמד, פ"ד מג(2) 495, 498 (1989)).

לעניין זה ראה גם, ס. אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל, כרך ב (מהדורה רביעית מיוחדת) עמ' 969, המציינת מפורשות כי במסגרת ההליך של תקיפת פסק בורר מוסמך בימ"ש לעשות שימוש בהוראות הכלליות של תקנה 524 לתקנות סד"א המאפשרת לו ליתן הוראות, לרבות הגשת תצהירים, ככל שיראה לו צודק, לצורך בירור השאלות השנויות במחלוקת:

הבקשה תהיה מלווה בתצהיר, לאימות העובדות הנתונות בה...אם היה צורך להגיש תצהיר, אלא שהוא הוגש בנפרד, לאחר הגשת הבקשה – אם ביהמ"ש טרם החליט בדבר, ניתן לרפא את הפגם ע"י שימוש בתק' 524 לתקנות סדר הדין, לפיה – "בית המשפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם...וליתן הוראות ...או בעניינים אחרים ככל שיראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין..."

אומנם בענייננו עדיף היה אילו מלכתחילה היו המבקשים מצרפים תצהירי החוקרים לבקשתם המקורית לביטול פסק הבורר; ואולם, אף בדיעבד, ומשמתכחש המשיב לדוחות החוקרים, אין ספק כי יש מקום להגשת עדויותיהם, ולבית המשפט הסמכות לעשות כן מכוח הוראות התקנות והפסיקה כאמור.

בהקשר זה אני דוחה את טענת המשיב כי אי-הגשת תצהירים מראש ושמיעת עדויות החוקרים לראשונה רק בעת הדיון מהווה פגיעה בזכויותיו הדיוניות, הואיל כי מן הסתם, וכפי שמציינים המבקשים מפורשות, התצהירים רק יתנו גיבוי לאמור בדו"ח, אשר הוגש זה מכבר.

סיכומו של דבר, אני מקבל את הבקשה ומורה על זימון העדים כמפורט בבקשה לדיון שיתקיים ביום 6.2.11 בשעה 13:00.

בהתחשב בתוצאת הבקשה, מצד אחד, ובאמור בסעיף 6 רישא לעיל, מצד שני, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"א, 02 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: