לוי ואח' נ' ברמי ואח'

פסק דין

הרקע

התביעה שלפני ענינה נזק שנגרם לאופנוע של התובעים עקב תאונת דרכים, שארעה ביום 15.11.09, באזור מחלף גלילות בירידה לנתיבי איילון, בכיוון דרום מזרח. מדובר ביום שבו היתה הפגנה של אופנוענים, אשר מילאו בהמוניהם את נתיבי הנסיעה, במטרה להקשות על התנועה בדרכים.

גרסת התובעים

לטענת התובע 2 הוא רכב על הקטנוע, השייך לתובעת 1. הוא נסע בנתיב השמאלי מבין 2 הנתיבים הקיימים במקום ואילו הנתבעת 1 נסעה בנתיב הימני, מאחוריו. הנתבעת, אשר כל העת ניסתה להתקדם ברכבה ואף צפרה, לטענתו, וקיללה, סטתה לפתע לתוך הנתיב השמאלי ונגחה עם רכבה בצידו הימני אחורי של הקטנוע. כתוצאה מכך נפל הקטנוע על צידו השמאלי וניזוק. הנתבעת סירבה לתת לתובע פרטים, ורק לאחר שהמשטרה אמרה לה שעליה למסור פרטים, עשתה כן. לדברי התובע, לאחר הארוע ניגש אליו אדם שהיה עד לתאונה, רוכב שנסע בקרבת מקום וראה את המתרחש. מדובר באדם שלא הכיר אותו עובר לתאונה, אך הוא ניגש לתובע, אמר לו שראה מה קרה והוא מוכן להעיד לטובתו. נזקי התובע נישומו על ידי השמאי עלי דויטש, אשר צורפה חוות דעתו. עד כה, הנזק לא תוקן. הנזק עומד לפי הערכת השמאי על סך של 850 ₪ + מע"מ. נוסף על כך, תובעים התובעים סך של 500 ₪ בגין נזקיהם עקב השבתת האופנוע.

גרסת הנתבעות

לטענת הנתבעת 1 היא נסעה בנתיב השמאלי ולא בנתיב הימני, כנטען, שכן התכוונה לעבור לכביש 5 בגלל ההפגנה. למרות זאת, המשטרה לא אפשרה להתקדם לכיוון שבקשה לנסוע אליו, ולכן נשארה בנתיב השמאלי בירידה לאיילון. לטענתה, התאונה קרתה בשעה שרכבה היה בעמידה מוחלטת, ועל כן אינה יכולה להיות אשמה בתאונה. לפני התאונה חסמו 3 אופנוענים את דרכה, ועל כן היתה בעמידה מוחלטת. בעודה בעצירה הגיע התובע 2 משמאלה, תוך שהוא מתלהם ומנופף בידיו, אמר לנתבעת שהיא לא תזוז, כי עכשיו הכביש הוא של האופנוענים. הנתבעת היתה בעמידה, כאמור, ואף ציינה כי חששה, מאחר שהיתה מוקפת באופנוענים, לרבות שלושת אלה שחסמו אותה מלפנים, והתובע, שחסם אותה בצמוד לצד שמאל של הרכב, מקדימה. לדבריה, על מנת לחסום אותה, עשה התובע תנועות גוף במטרה להניע את האופנוע לאחור, כדי להיצמד אליה. לדבריה, היה בקרבת מקום חבר של התובע אשר אמר לו "תראה לה מה זה. אני עד שלך, אל תדאג". בשלב כלשהו החליק התובע 2 על הצד השמאלי של האופנוע, מתחת לרכב שלה, כשהיא עדין בעמידה וללא תזוזה. לפיכך, הוא שאשם בתאונה. היא הודתה שמיאנה תחילה למסור לתובע פרטים, אך זאת, לטענתה, משום שהיתה קפואה מפחד. אכן, לאחר ששוחחה עם המשטרה, שאמרה לה שיש ניידת במרחק כמה מטרים ממנה, ולאחר שהכל נרגע והאופנוענים החוסמים עברו הלאה, נרגעה ומסרה לתובע פרטיה.

מהלך הדיון בבית המשפט

בדיון שלפני העידו התובע 2 והנתבעת 1. התובע אמר כי העד מטעמו נמצא בדרכו לבית המשפט, אך אינו מוצא חניה. הדיון החל בשעה 12:30 והסתיים בשעה 13:05 והעד עדיין דווח טלפונית לתובעת 1 (שהתקשרה אליו) שטרם מצא חניה. לפיכך הדיון תם מבלי שהעד הגיע, וסברתי שאין מקום להמתין לו מעבר לכך. עם זאת, איני זוקפת לחובת התובעים את אי הבאת העד, שכן שוכנעתי שהם עשו את המאמצים הנדרשים לזימונו.

במהלך הדיון טען כל אחד משני הנהגים כלפי האחר שהתנהג בצורה תוקפנית ומתלהמת במהלך האירוע. בסופו של יום לא היתה מחלוקת לגבי העובדה שהתובע מצא עצמו משמאל לרכב הנתבעת, מעט קדימה ממנו, אלא שלטענת התובע הוא היה בנתיב השמאלי והנתבעת סטתה מהנתיב הימני לתוך נתיבו ופגעה בו. הנתבעת טענה כי נסעה מלכתחילה בנתיב השמאלי, היתה בעצירה מוחלטת במועד האירוע בגלל האופנוענים שחסמו אותה והתובע, תוך ניסיון חסימה "צמוד יותר", שלשמו הוליך את האופנוע לאחור, החליק ונפל. התובע הציג צילומים שצולמו מיד לאחר התאונה ובהם נראה רכב התובעת כשהוא צמוד לגדר הבטחון מצד שמאל. טוענות הנתבעות כי עובדה זו סותרת את גרסתו של התובע, כאילו התאונה התרחשה כשהנתבעת סטתה לתוך הנתיב השמאלי, שכן הצמידות לגדר אינה מתיישבת עם טענה זו. התובע השיב כי הנתבעת סטתה לנתיב השמאלי, אך הספיקה להתיישר.

הכרעה

לאחר ששמעתי את שני הנהגים, אין ביכולתי להעדיף גרסה אחת על פני השניה, ומדובר בשתי גרסאות שונות למדי. הצדדים סרבו להתפשר שכן עבור כל אחד מהם מדובר היה ב"ענין עקרוני", וניכר היה שמשני הצדדים מעורבות אמוציות, שכן כל אחד מהנהגים חש שהאחר נהג בצורה כוחנית. כשלעצמי, לא אוכל לדעת מי משניהם מתאר נכונה את שארע, שכן אין בידי ראיות חיצוניות לענין זה, והצילומים של התובע, המלמדים כי מיד לאחר התאונה היתה הנתבעת בנתיב השמאלי, צמודה לגדר הבטחון, יכולה להתיישב הן עם גרסת הנתבעת והן עם טענת התובע כי הנתבעת הספיקה כבר לעבור לנתיב השמאלי. משכך, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו בתביעה אזרחית להוכיח את תביעתו.

התביעה כלפי שתי הנתבעות נדחית, והתובעים ישלמו הוצאות משפט בסך 300 ₪ לכל אחת מהנתבעות, ובסך הכל 600 ₪.

ניתן לבקש רשות לערער על פסק הדין, בתוך 15 יום, בבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ח' אב תש"ע, 19 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: