לוי ואח' נ' באר ואח'

פסק דין

א.התובענה ובעלי הדין

1.בין התובע מזה, והנתבעת, מי שהיתה פרקליטתו בעבר מזה, נחתם ביום 7.3.07 הסכם הלוואה (להלן: הסכם ההלוואה") בגדרו התחייב התובע להלוות לנתבעת סך של 60,000 דולר "במסגרת רכישת נכס מקרקעין ברחוב בן יהודה בתל אביב" (להלן: "הנכס") וכן התחייב להלוות לנתבעת מחצית מעלות שיפוץ הנכס.

2.הנכס נרכש ושופץ אולם לימים נתגלעה בין בעלי הדין מחלוקת באשר למידת מילוי התחייבותו של התובע ובהיקף התשלומים שנמסרו על ידי התובע ו/או באשר לזכותו לגבי הנכס ו/או לגבי תשלומים כספיים הנובעים ממנו.

3.המחלוקת בין הצדדים הניבה תביעות הדדיות בגדרן תבע התובע מן הנתבע את הסך של 794,779 ₪, בעוד שהנתבעת אשר כפרה בתביעת התובע מכל וכל, הגישה כנגדו תביעה שכנגד לתשלום סך של 14,500 ₪.

ב.עיקר טענות התובע

1.התובע טוען למעשה כי הילווה לנתבעת שתי הלוואות, האחת על סך 70,000 דולר (להלן: "ההלוואה הראשונה") והשנייה על סך 120,000 ₪ (להלן: "ההלוואה השנייה").

2.להלן טען התובע כי בניגוד להוראות הסכם ההלוואה לא שילמה לו הנתבעת מחצית מהכנסות הנכס הגם שהשכירה אותו לצדדים שלישיים.

3.התובע מוסיף וטוען כי בנפרד ובמובחן מזכותו לקבלת מחצית מהכנסות הנכס, הנובעות מהשכרתו גם לקבלת מחצית מן ההפרש שבין עלות רכישתו לבין מחיר מכירתו בקיזוז המיסים.

4.לגרסת התובע לאחר שהעביר לנתבעת את סכומי שתי ההלוואות והסתיים שיפוצו של הנכס ביקש לברר, האם עלה בידי הנתבעת להשכירו או למוכרו, אך הנתבעת לא מסרה לו מידע כלשהוא למעט גרסתה כי לא עלה בידה למכור את הנכס.

5.התובע טוען כי בעקבות לחציו על הנתבעת, העבירה לו האחרונה חוות דעת שמאית מיום 11.2.09 שנערכה ביוזמתה על ידי השמאי דן לאופר (להלן: "חוות דעת השמאי") שאז הסתברו בפניו העובדות כדלקמן:

5.1בנכס קיימים שוכרים.

5.2נרשמה לגבי הנכס הערת אזהרה בגין התחייבות לרשום משכנתא ללא הגבלה בסכום לטובת בנק לאומי לישראל (להלן: "שיעבוד בל"ל").

5.3כי הנכס אינו ראוי למגורים ואף לא ניתן לקבל לגביו היתר למשרדים.

5.4כי הנתבעת הורשעה בעבירת בניה וחלוקת הנכס שלא כדין.

6.התובע טוען איפוא כי הנתבעת הפרה את הסכם ההלוואה ויתר התחייבויותיה כלפי התובע בין היתר כדלקמן:

הנתבעת השכירה את הנכס אך נמנעה מלהעביר לתובע מחצית מדמי השכירות.

כי לאור התנהלות הנתבעת אין לנכס שווי ממשי שממנו ניתן לפרוע את ההלוואות.

כי הנתבעת לא הפקידה בידי התובע שטר חוב על פי הוראות ההסכמים ולא רשמה משכון להבטחת זכויותיה.

כי הנתבעת, במעמדה כעורכת דין הטעתה את התובע, והסתירה ממנו מידע מהותי.