לוי ואח' נ' אלדן צי רכב ואח'

פסק דין

תביעות הדדיות לשיפוי כל אחד מן הצדדים בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 25/1/10

לשם הנוחיות יכונה להלן, התובע, היא גם הנתבע שכנגד 1 :"התובע" ואילו הנתבעת 1 – היא גם התובעת שכנגד :"הנתבעת 1" .

1.לטענת התובע, במועד הנקוב נסע בכביש גהה מצפון לדרום במסלול השני מימין. לטענתו, בעת שעבר ליד מפרץ אוטובוס, התפרץ לפתע האוטובוס לנתיב הנסיעה שלו באופן אשר חייב אותו לבלימת פתאום על מנת שלא להתנגש באוטובוס. לטענתו, הנתבע 2 אשר לא שמר על מרחק מספיק מרכבו, לא הספיק לבלום ומשכך, פגע רכבו של הנתבע 2 ברכב התובע מאחור. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 אשר לא שמר על מרחק מספיק ומשכך, עליו ועל הבעלים והמבטחת של רכבו – הנתבעת 1 לשפותו, ביחד ולחוד, בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעים , במועד הנקוב נסע הנתבע 2 בנתיב השני מימין ואילו התובע נסע בנתיב מימינו – דהיינו בנתיב הראשון מימין. מסיבה כלשהי נצמד רכבו של התובע לרכב הנתבע מימין ופגע עם מראת הצד השמאלית של רכבו בחלקו הימני האחורי של רכב הנתבע 2. לטענת הנתבע 2, אז האיץ התובע את נסיעתו ונסע במקביל אל הנתבע 2 תוך שהוא צועק אליו , מאיים עליו ואומר כי יחנך אותו. לטענת הנתבע 2 – התובע אמר ועשה- עקף בחוסר זהירות את רכבו של הנתבע 2, סטה לכיוון נתיב נסיעתו ואז בלם בלימת פתאום באופן אשר לא איפשר לנתבע 2 בלימה ומשכך, פגע רכבו של הנתבע 2 ברכבו של התובע. לטענת הנתבעים בנסיבות האמורות – האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע , באשר נהג בחוסר זהירות, סטה לכיוון נתיב הנסיעה של הנתבע 2 ובלם תוך שהוא אינו מאפשר לו מרחק בלימה ומשכך – יש לדחות את תביעתו וכן, לקבל את תביעתה הנגדית של הנתבעת 1 במסגרתה עותרת הנתבעת 1 לשיפוי בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה וזאת, על ידי התובע וכן, מבטחת רכבו – היא הנתבעת שכנגד 2.

3.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים וכן, אישור על הגשת תלונה למשטרה על ידי הנתבע 2 כנגד התובע בגין נסיעה בפזיזות ובגין איומים .

4.התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה הראשית ולקבל את התביעה שכנגד ולהלן יפורטו טעמי.

5.הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על כל אחד מן הצדדים החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הואיל ועסקינן בתביעות הדדיות הנטל החל על כל אחד מהתובעים בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה אליה יטה מאזן ההסתברויות כדי 51% להתקבל בעוד שדין התביעה הנגדית להדחות.

6.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן , בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבע 2 ומשכך, יש לקבל את תביעתה הנגדית של הנתבעת 1 ולדחות את תביעת התובע.

תחילה – גירסתו של התובע ולפיה, נסע בנתיב השני מימין ואוטובוס אשר הגיח מתוך מפרץ תחנה חייבו לבלום – אינה מתיישבת עם שורת ההגיון – כך, לו אמנם סטה האוטובוס לכיוון ימין , כי אז היה עליו לסטות לכיוון נתיב הנסיעה הימני והוא לא היה מגיע עד לנתיב הנסיעה האמצעי – דהיינו חוצה מפרץ ושני נתיבים והכל בשעה שהתובע נוסע במקביל לתחנה. זאת ועוד, לו אמנם היה האוטובוס יוצא ממפרץ חניה במקביל אל התובע , כי אז על מנת להימנע מתאונה היה על התובע להתחמק לכיוון שמאל ולא היתה לכאורה כל תועלת בבלימת רכבו.

זאת ועוד, עיון בתמונות הנזק לרכבי הצדדים מעלה כי הנזק ברכבו של התובע מתמקד בצד האחורי השמאלי של רכבו ואילו הנזק ברכבו של הנתבע , ממוקם בצד הקדמי הימני של רכבו. דהיינו – אין המדובר בפגיעה טמבון אל פגוש- אחד מול אחד – כטענת התובע, אלא שמדובר בפגיעה בצדו השמאלי האחורי של רכב התובע עם צדו הקדמי הימני של רכב הנתבע . מיקום הפגיעות כאמור , יש בו בכדי לתמוך בגרסת הנתבע 2 ולפיה, התפרץ התובע לנתיב נסיעתו ובלם ומשכך הפגיעה ממוקמת בצד האחורי השמאלי של רכב התובע ,אשר סטה לנתיב נסיעת הנתבע 2.

לא למותר להוסיף ולציין כי הנתבע 2 אף הגיש מיד לאחר התאונה תלונה למשטרה בדבר התנהלות התובע , עובדה אשר יש בה בכדי לתמוך בכך שזו היתה גירסתו הספונטנית מיד לאחר התאונה ואין מדובר בגרסה אשר נועדה לצרכי הגנה מפני תביעה בלבד.

לאור האמור ובנסיבות כפי שנקבעו לעיל, הנני סבורה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבע 2 - ומשכך, הנני קובעת כי דין תביעתו של התובע להדחות ודין תביעתה הנגדית של הנתבעת 1 המושתתת על גרסת הנתבע 2 - להתקבל. משכך, על הנתבעים שכנגד – דהיינו על התובע ועל הנתבעת שכנגד 2 – מבטחת רכבו, לשפות את הנתבעת 1 בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה.

7.משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים שכנגד ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת שכנגד- "הנתבעת 1 " . לענין זה, תמכה הנתבעת 1 את נזקיה ברי התיקון בסך של 1900 ₪ והירידת הערך לרכב בסך 1,478 ₪ - בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזקים כאמור . כן, תמכה הנתבעת 1 תשלום שכ"ט לשמאי בסך 300₪ בחשבונית מס קבלה. משכך, הנני קובעת כי הנתבעת 1 הרימה את הנטל להוכחת הנזקים אשר נגרמו לה.