לוי ואח' נ' איוב ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לביטול פסק דין, שניתן בהתאם להסכמת הצדדים כפסק דין לפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.

רקע עובדתי:

הנתבעים הגישו במסגרת ת.א. 1071/06 תביעה לפינוי ארבעה מחסנים שהתובעים החזיקו בהם, ברח' מאה שערים 3 בירושלים. בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 3.12.08 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובעים יפנו 3 מחסנים ואילו בנוגע למחסן הרביעי, הגיעו הצדדים להסדר מיוחד - התובעים יהיו רשאים לרכוש את המחסן במחיר שבית המשפט יפסוק על דרך הפשרה ולפי הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט או שיפנו אותו במועד שייקבע על ידי בית המשפט.

במסגרת הסכמה דיונית זו, הסכימו הצדדים לכך שכל צד יהיה רשאי להגיש חוות דעת מטעמו לעניין שווי המחסן הרביעי, ובית המשפט אף יבקר במקום. לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה דיונית נוספת, ולפיה הסכימו למינוי של מומחה אחד מוסכם, הוא השמאי יעקב ביר. כבוד השופט ברעם, שדן בתביעת הפינוי, נתן להסכמות דיוניות אלו תוקף של החלטות ומינה את המומחה כמומחה מטעמו.

על פי חוות דעתו של מר ביר שווי המחסן הרביעי כפנוי עומד על 500,000 $, שוויו כתפוס ע"י דייר מוגן שלא שילם דמי מפתח עומד על 450,000 $, ואילו שוויו כתפוס ע"י דייר מוגן ששילם דמי מפתח הוא- 200,000 $.

לאחר הגשת חוות הדעת נחקר מר ביר עליה, השופט ברעם ערך ביקור במקום, והצדדים הגישו סיכומים. על יסוד כל אלו קבע כב' השופט ברעם בפסק הדין כי התובעים ישלמו בגין המחסן הרביעי סך של 300,000$ ואם לא יהיו מעוניינים ברכישתו במחיר דנן יפנו את הנכס בתוך 30 יום.

התובעים הגישו על פסק הדין ערעור לבית המשפט המחוזי ע"א 32044-03-10, אך לאחר דיון בבית המשפט המחוזי הסכימו למחיקת הערעור ובית המשפט המחוזי האריך את מועד הפינוי של המחסן עד ליום 5.10.10.

לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, הגישו התובעים את התביעה שלפני, והיא תביעה לביטול פסק דינו של השופט ברעם. התובעים טוענים כי השמאי ביר פעל תוך ניגוד אינטרסים, שכן שותפיו למשרד השמאות הם קרובי משפחה של הנתבעים. עוד טוענים התובעים כי קיים חשש ממשי שהשמאי הושפע מקרבה משפחתית זו בעת עריכת חוות הדעת, ועל כן קבע למחסן הרביעי מחיר גבוה ביותר. התובעים אף טוענים כי נפלו פגמים בולטים בחוות דעתו של השמאי.

הנתבעים בכתב ההגנה השיבו כי קשרי המשפחה הקיימים בינם לבין שותפו של מר ביר הינם רחוקים ביותר, ושמר ביר כלל לא היה ער להם בעת עריכת חוות הדעת. עוד עמדו הנתבעים על כך שבית המשפט קבע סכום לתשלום שהוא קרוב ביותר לסכום הנמוך שהשמאי ביר קבע לנכס, דבר המעיד על שיקול דעתו העצמאי של בית המשפט.

ההליכים בתיק זה:

במסגרת התובענה שבפני, התקיים קדם משפט אחד ובו הסכימו הצדדים לכך שהקרבה המשפחתית היא כדלקמן: השמאי ביר היה שותפו למשרד של מר ציון חי באדי ז"ל. עם פטירתו של השותף הפכה אלמנתו סימה באדי ובנו דורון באדי לשותפיו של מר ביר. על פי נייר הפירמה של המשרד הועסק בו גם בן נוסף של ציון באדי ז"ל, אבי באדי והוא שנשוי לקרובת משפחה של הנתבעים. סבתה של אשתו של אבי באדי הייתה אחותה של סבתם של הנתבעים. כלומר, הנתבעים הם בני דודים מדרגה שניה של אשתו של אבי באדי.

במסגרת דיון זה הסכימו הצדדים כי אין למעשה כל מחלוקת עובדתית ביניהם, ועל כן הסכימו לכך שפסק הדין יינתן על בסיס סיכומים בכתב. סיכומים אלו אכן הוגשו, ועתה לא נותר אלא להכריע בשאלה האם יש הצדקה לפסילת חוות דעת המומחה, וכפועל יוצא מכך לביטול פסק הדין בתביעת הפינוי.

דיון והכרעה:

פסק דין שניתן בהסכמה ממזג בתוכו תכונות של הסכם ושל פסק דין (ע"א 151/87 ש. ארצי, חברה להשקעות בע"מ נ' רחמני, פ"ד מג(3) 489, 499 (1989); ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ נ' ‏ARRABON -HK- limited‎ ([פורסם בנבו], 3.8.2008); משכך, אחת הדרכים לתקוף את פסק הדין ולדרוש את ביטולו, היא הגשת תביעה לביטול בשל פגמים שנפלו בחלק ההסכמי שבו. בעניינינו, טוענים התובעים למעשה כי הוטעו ולכן הסכימו למינויו של השמאי, שכן גם הנתבעים וגם השמאי לא ציינו בפניהם דבר בעניין הקרבה המשפחתית.

יפים לעניינו דברי כב' השופט ג'ובראן אז חזר ותמצת באופן חד משמעי את העילות לפסילת מומחה מטעם בית המשפט:

"לעניין זה נקבע בפסיקה, כי אין די בקיומם של יחסי קרבה כלשהם בין מומחה כאמור לאחד מבעלי הדין, כדי להביא לפסילתו ולביטול חוות דעתו. ניתן להצדיק צעד זה, רק אם יוכח כי קיים חשש ממשי לכך שזכויותיו של אותו צד תפגענה עקב אותה קרבה (רע"א 334/99 טרקלין החשמל בע"מ נ' חלפון ([פורסם בנבו], 30.5.1999); רע"א 7232/06 לויה נ' שירותי בריאות כללית ([פורסם בנבו], 11.1.2007)). הקרבה עליה מצביע המערער במקרה דנן, איננה עולה כדי חשש שכזה". (עא 8129/06 מאיר פרץ נ' עיריית ירושלים – הועדה המקומית לתכנון ובניה [פורסם בנבו, 27/10/09]).

גם בעניינינו לא התרשמתי כי הקרבה האמורה יש בה כדי להוכיח חשש ממשי לכך שזכויותיהם של התובעים תפגענה. יודגש כי השמאי עצמו איננו קרוב משפחה של הנתבעים. גם שותפיו למשרד של השמאי אינם קרובי משפחה של הנתבעים, אלא אחד הבנים באותה משפחה נשוי למי שהיא קרובת משפחה רחוקה של הנתבעים. קשה לטעון כי קרבה רחוקה זו היא סיבה לניגוד עניינים ויש בה כדי להוביל לחשש הממשי הנדרש על פי דין.

התובעים הסתמכו בסיכומיהם על פסיקה שנגעה לחובות האמון של בוררים, ועל כך שהיכרות של שותפי הבורר או עובדיו עם מי מהצדדים היא עילה לביטול מינויו. (ראה לדוגמה: רעא 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל [פורסם בנבו, 05/12/10] עא 107/84 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ, מב (1) 298). דא עקא שאין בפסקי הדין אליהם הפנו התובעים, ובפסיקה בכלל כדי לתמוך בטענות התובעים.

בפסק הדין בעניין ארט בי אכן נקבע כי: