לוי ואח' נ' אגוזי

פסק דין

מונחת לפני תביעה כספית אשר הוגשה על ידי התובעים, עורכי דין במקצועם, לחיוב הנתבע בתשלום שכר טרחה עבור שירותים משפטיים אשר נתנו לנתבע.

רקע

הנתבע, סובל מליקויים בריאותיים בתחומים שונים, אשר מפאת פרטיותו, לא יפורטו במסגרת פסק הדין.

הנתבע הוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "מל"ל") בשיעור של 84%. מאחר שסבר כי נכות בשיעור זה מזכה בפטור מניכוי מס הכנסה (להלן: "הפטור"), פנה להליך של קבלת פטור מול הוועדה הרפואית במל"ל- לפי פקודת מס הכנסה. בתאריך 13.8.07 הגיש בקשתו וביום 2.12.07 קיבל הנתבע את הודעת רשות המיסים כי בקשתו נדחתה בנימוק: "נכות המבקש הינה בשיעורים הנמוכים או לתקופה קצרה מהקבוע בסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה".

לאור האמור, פנה הנתבע אל התובעים לקבלת שירותים משפטיים הן מול המל"ל והן מול רשות המסים.

ביום 30.3.08 חתם הנתבע על הסכם שכותרתו: "הסכם לתשלום שכר טרחה נכות המוסד לביטוח לאומי". שמות עורכי הדין, הצד השני להסכם, אינם מפורטים. בתחתית ההסכם מופיעה חתימה אשר כפי שעולה מן הראיות – היא חתימתו של התובע 2. באותו יום חתם הנתבע גם על יפוי כח לטובת התובע 2 עו"ד נשיא, אשר שמו מופיע בנוסח במודפס ובהמשך, לאחר שמו, הוספו בכתב יד שמותיהם של שני עורכי דין נוספים– התובע 1, עו"ד לוי ועו"ד לחיאני, ב"כ התובעים בהליך זה.

ביום 31.3.08 פנה עו"ד לוי בשם הנתבע למל"ל, בערר על החלטתו האמורה וביום 18.6.09, בתום הטיפול בעניינו של הנתבע, הוכר הנתבע כנכה בשיעור של 94% וכפועל יוצא מזה, ביום 6.7.09, נתקבל אישור על פטור מתשלום מס הכנסה לפי סעיף 9 (5) לפקודת מס הכנסה החל מיום 01.11.03 לצמיתות.

עם קבלת החלטת המל"ל ובהמשך, קבלת הפטור מתשלום מס, פנו התובעים אל הנתבע בדרישה לשלם להם את שכר טרחתם.

בין הצדדים התקיימו, כך עולה מן הראיות, שתי פגישות אך התובעים לא קיבלו תשלום. התובעים פנו אל הנתבע בכתב ונענו במכתבו מיום 20.8.09 כי מאחר שלא זכה לכספים מהמל"ל ובהיותו חבר קיבוץ הוא אינו יכול לממש את הפטור ממס, אזי אין מקום לתשלום שכר טרחה בשיעור כלשהו.

מכאן התביעה.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובין הצדדים הושגה הסכמה לפיה בקשת הרשות להתגונן התקבלה בכפוף להפקדת הנתבע סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט. התיק הועבר לשמיעה בפני מותב קודם ובהמשך, בחודש ינואר 2012, הועבר לשמיעה בפניי.

עיקרי טענות הצדדים

גישת התובעים

לטענת התובעים, ביום 30.3.08 חתמו הצדדים על הסכם שכר טרחה וייפוי כוח לפיו שכר הטרחה נגזר מהצלחה בהליך אשר מטרתו היתה השגת פטור ממס הכנסה, זאת לאחר שיצליחו לגרום לכך ששיעור הנכות במל"ל יועלה באופן שיזכה את הנתבע בפטור.

לטענתם, אחר שהערעור בוועדות הרפואיות במל"ל התקבל ושיעור הנכות הועלה ל- 94.4%, קיבל הנתבע את האישור מרשות המסים לפיו זכאי הוא לפטור ממס החל מיום 1.11.03 ולצמיתות.

לגישת התובעים, עבודתם הושלמה במלואה עם קבלת הפטור ומשכך זכאים הם למלוא שכר הטרחה בהתאם להסכם, אשר קובע, לשיטתם, כי ישולם להם סך של 150 ₪ לכל חודש החל מיום קבלת הפטור ועד לגיל 67 , כך לפי חוק גיל פרישה, תשס"ד-2004.

התובעים פנו אל הנתבע וביקשו כי יסור למשרדם לצורך תשלום שכר הטרחה. התקיימו עמו שתי פגישות, אך הוא סירב לשלם.

גם לאחר שנשלח אליו מכתב דרישה לתשלום שכר טרחה, השיב הנתבע, בכתב, כי אין הוא חב בתשלום כלשהו מן הטעמים המפורטים במכתב והמפורטים מעלה (ראו מוצג ת/4).

התובעים טענו כי משהושג הפטור הרי שחלקם בהסכם בוצע וכעת על הנתבע לשאת בתשלום שכר טרחתם. משסרב הנתבע לשאת בתשלום שהוא התמורה בגין השירותים אשר נתנו לו, הפר הנתבע את הסכם שכר הטרחה ולפיכך יש לחייבו בתשלום שכר הטרחה על פי ההסכם.