לוי ואח' נ' אבו סעדה

החלטה

1.בפני בקשת התובעים לביטול פסק דין מיום 23.3.14 אשר ניתן בהיעדר התייצבותם לדיון ועל פיו נדחתה תביעתם,תוך חיובם בהוצאות הנתבע בסך של 2,700 ₪.

התובעים טענו בבקשתם כי בשל טעות אנוש, סברו שעם הגשת בקשתם למחיקת התביעה וביטול הדיון ,אין צורך בהתייצבותם לדיון שנקבע. לגופו של עניין טענו התובעים כי הולכו שולל על ידי הנתבע- עורך דין, שייצג אותם בעסקת מכר דירה, בין היתר, טענו התובעים כי לא קיבלו את כספי התמורה בזמן.

2.הנתבע התנגד לבקשה וטען כי התובעים קיבלו בזכותו מאת רוכשי הדירה כ- 2,000 ₪ מעל לתמורה החוזית כפיצוי על האיחור בתשלום. לעניין ההוצאות נטען כי אין הצדקה לבטלם לאור התייצבותו לדיונים בתיק, הזמן שנאלץ להקדיש על מנת להכין כתב הגנה ולהתייעץ עם עורכי דין הבקיאים בעסקי הנדל"ן.

דיון והכרעה:

3.ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש". ראו בנוסף, לעניין זה :ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349."

3.במקרה דנן אין חולק כי התובעים קיבלו זימון לדיון ואף ידעו עליו שכן הגישו בקשה לביטולו. לפיכך, ברי שאין לבטל את פסה"ד מתוך חובת הצדק, ויש לבחון אם ראוי לבטלו על פי שיקול דעת ביהמ"ש.

בעניין זה כבר נקבע, כי המבחן השני – סיכויי ההליך הינו המבחן העיקרי, שכן על עצם המחדל ניתן לפצות ע"י פסיקת הוצאות. ככל שביה"מ משתכנע כי קיים טעם בביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד,יעדיף ביטולה של ההחלטה, תוך חיוב בהוצאות בגין המחדל של אי ההתייצבות.

4.ביום 20.6.13 ביקשו התובעים להקטין את סכום התביעה לסכום של עוגמת נפש בלבד הואיל וקיבלו את כל כספי התמורה מאת הרוכשים.

יחד עם זאת,בתאריך 17.3.14 הודיעו התובעים עצמם כי הם מבקשים "לסגור" את התיק שכן,לגישתם,יהיה להם "קשה מאוד" להוכיח את עוגמת הנפש שנגרמה להם.

הנה כי כן אין כל טעם בביטול ההחלטה בעניין דחיית התביעה, שהרי גם אם תבוטל,הרי שהתובעים עצמם ביקשו להפסיק את בירור התביעה ובכל מקרה לא יזכו לפיצוי. בעניין זה אדגיש כי אף כותרת בקשתם של התובעים התייחסה אך לביטול החיוב בהוצאות והתובעים לא ביקשו לבטל את רכיב פסק הדין הדוחה את תביעתם.

5.נותרה לפיכך שאלת החיוב בהוצאות בלבד. גם בעניין זה סבורתני כי אין כל טעם בהפעלת שיקול דעת לביטול החיוב בהוצאות: ברי כי ככל שתתקבל הבקשה לביטול פסק הדין,הרי בכל מקרה, יחויבו התובעים בהוצאות התייצבות הנתבע לדיון (אליו בטעות לא התייצבו) ובהוצאותיו בגין הצורך בהגשת תגובתו לבקשה לביטול פסק הדין. הוצאות אלו על הסך המינימאלי היו נפסקים לפחות בסך של 1,000 ₪. בנוסף,משהתובעים ביקשו להפסיק לברר את תביעתם,זכאי היה הנתבע, בכל מקרה, לפיצוי בגין הוצאותיו מחמת עצם הגשת התביעה כנגדו מלכתחילה. בעניין זה הוצאות הנתבע היו נפסקים בגין העובדה שנאלץ להגיש כתב הגנה וכן להתייצב לדיון קודם בביה"מ בקרית שמונה.

לאור האמור ,אינני מוצאת כל טעם בביטול החיוב בהוצאות,כאשר מימלא,גם אם תתקבל הבקשה ויבוטל רכיב פסק הדין לעניין סכום ההצאות,התוצאה בסופו של יום תהיה חיוב התובעים בהוצאות בסכום זהה (חיוב בהוצאות כתנאי לביטול פסק הדין בתוספת חיוב בגין העובדה שנגרמו לנתבע הוצאות בטרםחזרו בהם התובעים מהתביעה).

לאור כל האמור,הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ד, 22 יוני 2014, בהעדר הצדדים.