לוי דמארי נ' שקורי

פסק דין

התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת בעתירה לפיצוי בסכום של 4,649 ₪ בגין נזקים נטענים שנגרמו לרכבו מחמת תאונה שאירעה ביום 24.11.09.

סכום התביעה מחולק לנזקים ישירים על פי דוח שמאי ולנזקים עקיפים כטרחה ועגמת נפש.

נטען כי בעת הרלוונטית, עצר רכבו של התובע בכניסה לבית עלמין. לפתע, רכב הנתבעת אשר פנה שמאלה ולא אמד נכונה את הפנייה, חזר בנסיעה אחורנית ופגע ברכב התובע. התובע טען כי התאונה אירעה בשל רשלנות הנתבעת שנהגה בניגוד להוראות הדין ובהעדר סבירות.

הנתבעת טענה כי יצאה עם רכבה מחניית בית העלמין ועצרה לפני תמרור עצור. בעודה ממתינה בעצירה מוחלטת, החל התובע להסיע את רכבו לאחור בחוסר זהירות ופגע בחלקו האחורי של רכבה.

שני הצדדים הדגימו במהלך הדיון כיצד אירעה התאונה באמצעות מכוניות צעצוע. התובע הדגיש כיצד נסעה הנתבעת לאחור ופגעה במוקד השמאלי האחורי של רכבו. הנתבעת הדגישה כיצד בעודה בעצירה מוחלטת, הרגישה מכה בצד השמאלי של רכבה והובהר כי נגרמה לרכבה פגיעה קלה בדמות שפשוף.

נשמעו שתי עדות מטעם הנתבעת, הגב' פנינה אלבכר והגב' חנה דביר – חברותיה, ששהו עימה ברכבה בעת הרלוונטית. אלו מסרו גרסה התואמת את גרסת הנתבעת, תוך הדגשה כי יושבי רכב הנתבעת לא הבינו מהיכן צץ התובע וכי רכבה לא נסע לאחור (ר' פרו' עמ' 4 שו' 11-33; עמ' 5 שו' 1).

בשלב זה, הסכימו הצדדים כי המחלוקת ביניהם תוכרע באמצעות בדיקת פוליגרף שתתמקד בשאלה מי מהם נסע עם רכבו לאחור. בהמשך, הודיע התובע כי הוא נמלך בדעתו וביקש להמשיך ולקיים את הדיון בתוואי הרגיל. אישרתי את בקשתו ונקבע דיון נוסף במהלכו העידה רעייתו, הגב' לוי בת-אל.

מעדות עדה זו עלה כי היא לא הייתה ברכבו של התובע בעת הרלוונטית, אך לגישתה היא ראתה את אירוע התאונה. נטען כי ביציאה ממתחם בית העלמין חנתה משאית בסיבוב, התובע עמד עם רכבו והנתבעת יצאה עם רכבה ממתחם זה, לא הצליחה לבצע סיבוב שלם ולכן חזרה בנסיעה לאחור ופגעה ברכב התובע (ר' פרו' עמ' 7 שו' 14-24).

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, מכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך הדיון, נחה דעתי כי התובע לא עמד בנטל החל עליו כדי להוכיח את תביעתו, הנדחית בזאת.

התרשמתי ממהימנות גרסת הנתבעת שנתמכה בשתי עדות מטעמה. גרסת הנתבעת לא נסתרה בחקירה נגדית ושוכנעתי כי היא מבוססת על נתוני העניין ועל ראייה אובייקטיבית של נסיבות התרחשות התאונה.

לא מצאתי כיצד רעיית התובע ראתה את קרות האירועים, שעה שלא הייתה ברכבו של התובע בעת הרלוונטית. לא הובהר אף היכן עמדה העדה ואם היה מלפניה שדה ראייה תקין. התובע נמנע מהבאת רעייתו, כעדה קריטית מטעמו, לדיון הראשון שהתנהל. התרשמתי כי הבאתה המאוחרת של העדה, נוגעת במקצה שיפורים אותו ביקש לערוך בגרסתו ובגדר חוכמה שבדיעבד. רעיית התובע הזכירה משאית שעמדה במקום, דבר שלא הועלה ולו ברמז מטעם התובע עצמו.

התובע גם חדל מהבאת עדות רלוונטיות נוספות כאחותו וחמותו שראו את התאונה לגישתו (ר' פרו' עמ' 4 שו' 6). הימנעות מהבאת עד רלוונטי משמשת לחובת הנמנע – הוא התובע במקרה זה, בהערכת המשקל שיש לייחס לראיותיו.

כמו כן, התרשמתי מהדגמות הצדדים באמצעות מכוניות הצעצוע וזו שבוצעה מטעם הנתבעת מתיישבת לדידי עם מכלול הנסיבות ובעיקר עם מוקדי הנזק שנגרמו לשני הרכבים.

קיבלתי את גישת הנתבעת לפיה הפגיעה שנגרמה לרכבו של התובע אינה אפשרית בשים לב לפגיעה השולית שנגרמה לרכבה. התובע הציג נזק של שבר ומעיכה בטמבון רכבו וברי בעיני כי ככל שהנתבעת הייתה גורמת לנזק שכזה, רכבה (מסוג סוברו) היה סופג נזקים כבדים בהרבה מאלו שנגרמו לו בפועל (ר' פרו' עמ' 4 שו' 1-2).

מכל אלו, קבעתי כי דין התביעה להידחות.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 150 ₪.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי-מחוז מרכז – בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לידיעת הצדדים.