לוי דמארי ואח' נ' דקל ואח'

פסק דין

1. התובעים הגישו תביעה לפיצוי בגין נזקים ועוגמת נפש שנגרמו להם במסגרת עבודות שיפוץ שביצעה בעלת הנכס במושכר.

2.התובעים הינם הורים לשלושה ילדים קטינים, ובעת האירועים נשוא התביעה היתה התובעת בהריון מתקדם עם ילדם השלישי.

3.ביום 18.7.11 נחתם הסכם שכירות בין התובעים לנתבעת להשכרת נכס ברחוב פינסקר 23 בנתניה, שהינו בבעלות הנתבעת, לתקופה של שנה עם אופציה להארכה לשנה נוספת.

4.ביום 3.1.12 ארע פיצוץ בצנרת המקלחת בנכס המושכר. התובעים הודיעו על קרות האירוע לנתבעת, וביום למחרת הוזמן בעל מקצוע לתיקון צינור המים.

5.לטענת התובעים, במהלך ביצוע העבודות התחוור להם כי הנתבעת מבצעת עבודות שיפוץ נרחבות בנכס, שלא על דעתם. עבודות השיפוץ כללו לשיטתם שינוי מהותי במבנה הפנימי של הנכס, שבא לידי ביטוי בהפיכת חדר המקלחת לחדר מגורים והפיכת המרפסת לחדר מקלחת, תוך ניתוק זרם המים ושבירת השירותים והמקלחת. עוד מתארים התובעים בתביעתם כי לאחר השיפוץ הוצא המזגן מחדר השינה, האמבטיה שונתה למקלחון ללא סגירה והגישה אל חדר האמבטיה והשירותים נותרה מחדר השינה בלבד.

התובעים מוסיפים וטוענים כי לאחר ששהו בנכס במהלך ביצוע העבודות במשך יומיים, נאלצו לעבור לדיור חלופי שסודר על ידי הנתבעת, אך לדאבונם מקום זה לא כלל את המתקנים הבסיסיים למגורי משפחה ואף נמצא במרחק רב מהגנים של ילדי התובעים. לאחר מספר ימים עברו התובעים לדיור חלופי אחר קרוב יותר לנכס ושהו בו עד לתום עבודות השיפוץ ביום 15.1.12.

6.התובעים עתרו בכתב התביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם השכירות שנאמד על ידם בסך של 2,400 ₪, ולחיוב הנתבעת בגין הסגת גבול ומטרד ליחיד בסך של 10,000 ₪. עוד טענו התובעים כי כתוצאה מעבודות השיפוץ נגרמו להם נזקים למיטלטלין שנשארו במושכר, בסכום כולל שהוערך בסך של 5,000 ₪. בנוסף עתרו התובעים לפיצוי בגין עוגמת הנפש, הפרעה לשימוש במושכר וירידה באיכות החיים בזמן עבודות השיפוץ ולאחריו, שנאמד על ידם בסך של 30,000 ₪.

7.מנגד מכחישה הנתבעת בתוקף את טענות התובעים; לגירסתה, זמן מה לאחר כניסת התובעים למושכר ארע פיצוץ בצינור המים ולצורך תיקונו הוזמן אינסטלאטור, שהינו דודו של התובע. הנתבעת הורתה לאותו אינסטלטור לבצע את התיקון. במהלך ביצוע העבודות, עלתה האפשרות לשנות את מיקום חדר האמבטיה למרפסת השירות וכך להוסיף חדר מגורים לדירה. אפשרות זו מצאה חן בעיני הנתבעת ונראתה בעיניה מתאימה גם לתובעים נוכח הרחבת משפחתם. הנתבעת התייעצה בענין זה עם התובע וקיבלה את ברכתו לשינוי מבנה החדרים. הנתבעת נשאה בעלות השיפוץ בסך של כ- 28,000 ₪.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי במהלך תקופת השיפוצים עברו התובעים להתגורר בדיור חלופי שמומן על חשבונה ובנוסף נשאה היא בהוצאות הנסיעה במוניות של התובעים. עוד טוענת הנתבעת כי עם סיום העבודות חזרו התובעים למושכר, לאחר שהנתבעת דאגה לניקיונו על חשבונה. עוד היא מציינת כי היא רכשה בעבור התובעים ארון משומש תחת ארון שהיה במושכר והתפרק אך התובעים סרבו לקבלו ודרשו ממנה לרכוש ארון חדש לפי טעמם.

8.הנתבעת מדגישה בכתב הגנתה כי תקופת השכירות הסתיימה כשישה חודשים לאחר תום השיפוץ, בסוף חודש יולי 2012, והתובעים בחרו לממש את האופציה בהסכם והאריכו את תקופת השכירות לשנה נוספת מבלי שסייגו הסכמתם בטענה לאי התאמה או מום בנכס המושכר. עוד לטענתה, המזגן בחדר השינה לא נפגע, וניתן להיכנס לשירותים גם ממרפסת השירות הצמודה למטבח.

9.בסיום ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 10.2.14 הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה בית המשפט ידון בשאלת הפיצויים המגיעים לתובעים אך בשל ביצוע השיפוץ וההטרדה שנגרמה להם והנזקים שנגרמו לרכושם בעת השיפוץ, אל מול הוצאות הנתבעת בניהול ההליך בשל טענת התובעים כי שינוי מיקום חדר האמבטיה לא היה בהסכמתם.

10.בסיכומים ביקש ב"כ התובעים להדגיש כי מדובר בזוג הורים וביניהם אישה הרה עם שני ילדים קטנים שלא הסכימו לשיפוץ הנרחב, שנותרו שלושה ימים ללא מים וללא ציוד בסיסי, כאשר ברחבי הבית פזורים אביזרי בנייה למיניהם שסיכנו את שלום הילדים. בלית ברירה עברה המשפחה למלון דירות על מנת שלא להימצא באתר הבניה שנכפה עליהם. עוד מציין ב"כ התובעים כי יש לפצות את התובעים על הנזקים שנגרמו לרכושם.

11.בסיכומיו מדגיש ב"כ הנתבעת כי השיפוץ של הבית נעשה בהסכמת התובעים, כאשר הנתבעת נענתה לדרישותיהם ושילמה עבורם את הוצאות ניקיון הדירה עם סיום השיפוץ ושילמה להם הוצאות נסיעות על פי דרישת התובע.

12.כפי שעולה מעדויות הצדדים, ולאור התמונות שהציגו בפני התובעים הממחישות את עבודות השיפוץ שבוצעו במושכר, השיפוצים השפיעו על איכות החיים בנכס המושכר במשך כשבועיים ימים. מתצהיר עדותה של עו"ד מיה לוי אני למדה כי התובעים נאלצו להתגורר במושכר במהלך עבודות השיפוצים, שהותירו את הנכס כאתר בנייה על כל המשתמע מכך, וללא מקור מים לשתייה או לשימוש לשירותים ומקלחות, למשך כשלושה לילות.

13.מקובלת עלי טענת הנתבעים כי כתוצאה מביצוע עבודות השיפוצים במושכר נגרמה להם טרדה כאשר הם נאלצו להתגורר במושכר שלושה ימים ללא מים זורמים, ולאחר מכן נאלצו לעבור למקום מגורים חילופי, כל זאת כאשר התובעת מצויה בהריון מתקדם. בהתחשב בכך יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בסך של 1,800 ₪.

14.אשר לנזקים הכספיים לרכוש, טוענים התובעים כי ארון חדר השינה נשבר ומשחקי הילדים ניזוקו, והמחשב הנייח של התובע הפסיק לעבוד. התובעים מוסיפים וטוענים כי הם נאלצו לרכוש ריהוט חדש לנכס כמו גם ציוד סנטרי לחדר האמבטיה, ובנוסף נשאו בהוצאות ההובלה והנסיעה מהדיור החלופי וחזרה.

התובעים לא המציאו קבלה או מסמך אחר שעשוי היה לשמש כראיה להוכחת עלות הציוד שנקנה על ידם תחת הציוד שניזוק כתוצאה מעבודות השיפוץ. בנוסף לא האמנתי לטענתם כי נגרם נזק לצעצועים ולמחשב הנייח. גם את טענתם כאילו מגיע להם פיצוי בגין רכישת אמבטיית תינוק יש לדחות כאשר הם הסכימו לשינוי חדר האמבטיה. יחד עם זאת, משאין חולק לעניין הנזק שנגרם לארון הבגדים אני מקבלת את טענת התובעים כי הם זכאים לפיצוי בגין נזק זה.

התובעים זכאים לפיצוי בסך 1,000 ₪.

15.כמפורט לעיל, יש לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעת אשר נאלצה להתגונן כנגד תביעה בסך 47,400 ש"י ובפרט כנגד הטענה כי שינוי מיקום חדר האמבטיה נעשה שלא על דעת התובעים וכאילו הסיגה את גבולם ופגעה באיכות השימוש במושכר בעקבות השינוי. בגין הוצאות אלו על התובעים לשלם לנתבעת סך של 2,800 ₪.