לוי-דהן נ' אופיר טורס בעמ ואח'

פסק דין

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובעת, אשר התארחה במלון הנתבעת 2 (להלן: "המלון") באילת, הגישה תביעה זו בשל חוסר שביעות רצונה ממצבו הירוד – לטענתה – של המלון, ובין השאר בשל לכלוך רב שהיה במלון ושירות גרוע, אשר לגרסת התובעת לא היה ראוי לשהות בו.

2. לטענת התובעת, הגיעה עם חברה גב' אורנה אפנס למלון (להלן: "החברה"), לאחר שהזמינו חופשת סוף-שבוע דרך הנתבעת 1 (להלן: "הסוכנות"). התובעת תיארה בכתב התביעה את מצבו הירוד של המלון ואת הלכלוך הרב, הן בחדר והן בשטחים הציבוריים, ואת היחס הגרוע שניתן לה - בגינם ביקשה לעזוב את המלון. לטענת התובעת, לא אישרו לה לעזוב ועל כן נאלצה להישאר במקום, בלית ברירה, לילה אחד. למחרת, כמתואר בכתב התביעה, אישר מנהל המלון את עזיבתה המוקדמת, והיא מצאה חדר במלון אחר באילת, שם שהתה לילה נוסף עד לחזרתה לביתה במוצ"ש. התובעת שילמה עבור האירוח 1,478 ₪ לזוג, עבור שני לילות וארוחת בוקר, בצירוף ארוחת ערב בליל שבת וכרטיסים להופעה.

התובעת עתרה לפיצוי בסך 8,500 ₪ עבור השבת הסכום ששילמה וכן "כל ההוצאות שנוספו", בטענה כי היא חויבה לשלם למלון אחר וכן נאלצה להוציא כספים על "בזבוזים מיותרים שנאלצתי לבצע".

3.הסוכנות טענה כי ביצעה את חלקה בעסקה, קרי, העברת ההזמנה לבית המלון, כי לא היה בידיה כל מידע באשר לתלונות על מצב ירוד של המלון או תלונות אחרות של מתארחים קודמים, וכי לא נפל פגם בהתנהלותה.

4.המלון טען כי התובעת דרשה לקבל חדר לפני שעת קבלת החדרים, כי התנהגה באופן בוטה ובגסות בפני אורחי מלון אחרים, וכי מנהל המלון (להלן: "המנהל") טיפל בתובעת באופן אישי לנוכח התנהגותה. המלון טען עוד כי התובעת קיבלה את חדר מספר 425 בעוד חברתה שהגיע עמה קיבלה את חדר 323. המלון ציין בהגנתו כי החברה שהתה במלון עד לסיום האירוח, במוצאי שבת, תוך פינוי מאוחר של החדר, ללא כל תלונה וללא שחויבה בשל הפינוי המאוחר, חרף העובדה שברגיל, פינוי בסמוך לשעה 22:00 שהצריך חיוב כספי נוסף.

המלון המשיך וטען כי בשל טענתה כי החדר מלוכלך, הועברה לחדר 318 אשר נוקה פעם נוספת כדי לרצות את התובעת, וכן הוזמן מנהל אחזקה כדי לחדש את מילוי הסיליקון סביב האמבטיה בהתאם לדרישת התובעת. המלון המשיך וטען כי למחרת בבוקר מסרה למנהל שאינה מרוצה, אושר לה לעזוב ללא תשלום דמי ביטול ותוך הבטחה שעלות הלילה השני תוחזר לה, והם נפרדו בלחיצת ידיים ובנימוס. לאחר קבלת כתב התביעה הציע המלון לתובעת החזר של התשלום ששולם, גם עבור הלילה הראשון בו שהתה במלון, כדי לפתור את המחלוקת ולייתר התייצבות לדיון בתיק זה, אך התובעת סירבה להצעה זו.

5. במהלך הדיון, טענו התובעת, נציג הסוכנות ומנהל המלון. הצדדים חזרו על טענותיהם, התובעת הגישה תמונות של חדר האמבטיה המלוכלך ת/1 ואסופה של חוות דעת על המלון, שאיתרה לאחר האירוח המאכזב.

6.לאחר הדיוון הגישה התובעת מסמך של חברתה, שהזמינה בעבורה את החופשה ושהתה באותו מלון, שם אישרה את טענת התובעת כי אכן היה לכלוך רב במלון, בחדרים ובאזורים המשותפים.

דיון והכרעה

6.אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובעת נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובעת להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעות העולה מאותן עובדות שהוכחו.

הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע,  הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות.

7.במקרה דנן, התובעת הוכיחה באופן חלקי בלבד את הטענות שהושמעו על ידה, בנוגע למצבו הירוד של המלון ושל הלכלוך הרב הקיים הן בשני החדרים והן בלובי המלון. התובעת הגישה תמונות של חדר אמבטיה אחד, לגביו טען מנהל המלון כי הוא שייך לחדר הראשון של התובעת, שהוחלף לה, ולא הוצגו תמונות של חדר אמבטיה נוסף או אזורים אחרים, בחדר או מחוץ לו.

התובעת אמנם טענה כי התמונות הן של חדר האמבטיה בחדר השני, אך אין בידי להעדיף עדות זו על פני טענתו האמורה של המנהל. אין בכך כדי לומר שהמצב הנראה בתמונות ת/1 הוא ראוי להימצא בחדר אירוח במלון, בו מתארחים אורחים בתשלום רגיל.

8.התובעת לא זימנה את חברתה, שביצעה את ההזמנה, הגיעה ביחד עמה למלון ונשארה בו במהלך כל תקופת האירוח. ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736 [1980].

אמנם, לאחר הדיון הוגש מכתב של החברה (שלא נוסח בתצהיר), שיש בו תמיכה בטענות התובעת, אך אין בכך כדי להוות ראיה מכריעה, במיוחד לנוכח העובדה כי החברה לא התייצבה להשיב על שאלות הנתבעות ו/או בית המשפט. מכתב החברה כלל לא התייחס לנושא קבלת הכרטיסים וההשתתפות בהופעה – או על העדרה של התובעת מאותה הופעה.

9. מעבר לכך, התובעת אף לא הוכיחה כי נגרמו לה הוצאות עודפות – מעבר להוצאה עבור האירוח בליל שבת בחדר מלון אחר – הנובעות ממצבו הירוד של המלון. חבילת האירוח של התובעת כללה לינה וארוחת בוקר, וחזקה שבכל מצב שבו היה החדר, היתה נדרשת להוצאה עבור ארוחות ביום הגעתה וארוחות נוספות במהלך החופשה. בהעדר הוכחת נזק כספי בשל הוצאות כאמור, אין בדי לקבל את טענת התובעת כי נגרמו לה "הוצאות גדולות שנאלצתי להוציא מאחר ולא היתה לי ברירה" כטענתה.

10.כאשר מדובר באירוח בישראל, וכאשר יש לתובעת נגישות לאתר האינטרנט של המלון כמו גם לאתרים נוספים שבהם יש באפשרותה לבדוק חוות דעת של אורחים אחרים על המלון שהוצע לה, לא היתה מניעה כי תבצע בדיקה זו לפני הזמנת החופשה. מדובר באתרים בשפה העברית שלא היה קושי להגיע אליהם ואין לתובעת להלין אלא על עצמה, על כך שבחרה "להסתנוור" ממחיר המבצע של החופשה, ולא לוודא את כל הפרטים החשובים לה, מבעוד מועד. קשה להבין מדוע התובעת, שעשתה עלי רושם של אשה מבינה ורהוטה, של מישהי שיודעת לעמוד על שלה ומצפה ליחס מצויין ותנאים מעולים – ציפתה לקבל במחיר מוזל ונמוך, אירוח במלון של 5 כוכבים (כפי שעולה מחוות הדעת ת/2, מדובר במלון של 4 כוכבים, שיש אורחים שמהללים אותו ויש מאוכזבים), ויחס אישי ומועדף.

11.לטעמי, לו היתה התובעת בלתי מרוצה כפי שתואר על ידה, היה באפשרותה לשוב לביתה בטיסה (לא נטען כי היתה מניעה מלעשות כן) ולהגיש את תביעתה הכספית בשל ההוצאות שנגרמו לה, שרובן לא הוכחו. העובדה שהתובעת מצאה לנכון להישאר באילת, להישאר במלון זה חרף מצבו המזעזע לגישתה, ולעבור למחרת לחדר במלון אחר כדי למצות וליהנות מחופשתה – מדברת בעד עצמה. אינני מקבלת את עמדת התובעת כי "לא נתנו לי את האפשרות ללכת" . לא היתה מניעה אובייקטיבית לעשות כן, והיה מצופה מאדם שכל כך מאוכזב, מושפל וסובל מ"עוגמת נפש גדולה מאד" כפי שתיארה התובעת את מצבה, כי לא יקבל זאת על עצמו, כשיש אפשרות מעשית להימנע מכך.