לוטפי נ' קריכלי ואח'

פסק דין

לפניי תביעת התובע בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכבו, בעת נסיעת אחותו של התובע, גב' רגדה כיוף, ובתו של הנתבע, גב' יסמין קריכלי, בחניה שליד "מתם" בחיפה.

שתי הנהגות עובדות באזור, והעידו לפניי.

עדת התביעה העידה כי עדת ההגנה נסעה אחורנית בפתאומיות ובחוסר זהירות, ופגעה עם חלקו האחורי שמאלי של רכבה בחלק הצדי שמאלי של רכב התובע, בדלתות ובכנף האחורית.

לאחר הדיון הגישה עדת התביעה את התמונות הצבעוניות של רכבה, כפי שצולמו ע"י השמאי, ומהן עלה כי הנזק לרכב התובע היה במפגש בין הדלתות בצד שמאל וכן במפגש בין הדלת האחורית והכנף האחורית, בצורת "שפשוף". הדלת הקדמית הוחלפה והדלת האחורית, הכנף והפגוש האחורי תוקנו, ונקבעה ירידת ערך בשיעור 1.5%.

עדת ההגנה טענה כי בזמן שביקשה "לתמרן לכניסה לחניה" עצרה על מנת לנסוע קדימה, ואז פגעה ברכבה עדת התביעה. עדת ההגנה טענה כי היתה בעצירה מלאה וכי עדת התביעה נסעה במהירות שאינה מתאימה לחניון. הנזק לרכב הנתבע הוצג בתמונות, שהוגשו בדיון, וסומנו כ-נ/1, והוא נזק קל מסוג "שפשוף" בפגוש האחורי שמאלי של הרכב.

בדיון חזרו העדות על גרסאותיהן. עדת התביעה העידה כי נסעה בכביש המוביל לחניה ישר, ולפתע הרגישה מכה בצד. לטענתה נסעה במהירות סבירה. עדת התביעה הכחישה בחקירה הנגדית כי המשיכה בנסיעה לאחר הפגיעה, ולא ידעה להסביר את הנזק המתמשך מהדלת הקדמית עד הפגוש האחורי. עדת ההגנה אישרה כי נכנסה למפרץ חניה, זיהתה כי אין חניה פנויה, יצאה בנסיעה זהירה אחורנית, ולדבריה שילבה להילוך קדמי, ואז נפגעה ע"י רכב התובע. עדת ההגנה טענה כי עדת התביעה פגעה ברכבה והמשיכה בנסיעה עוד כ-10 מטר.

לאחר ששקלתי את הראיות אני קובעת כי שתי הנהגות אחראיות לקרות התאונה, אך עדת הנתבע תרמה יותר לקרות התאונה. איני מקבלת את טענת עדת ההגנה כי בעת התאונה היתה בעצירה מלאה. הגרסה אינה מתיישבת עם מוקדי הנזק ברכב התובע, המתחילים באמצע הרכב. לו היתה עדת ההגנה במצב עמידה, הרי שהנזק לרכב התובע היה מתחיל בחלקו הקדמי. גם השרטוט, נ/3, שערכה עדת ההגנה ועדותה בפני מעידים כי במצב, בו היתה עובר לפגיעה, לא יכולה היתה להמשיך בנסיעה ישר על מנת להגיע אל שורת החניה הבאה, אלא היה עליה לנסוע עוד אחורנית. עדת התביעה לא היתה יכולה להגיע למקום המפגש בין כלי הרכב ללא ביצוע סטייה משמעותית ולא הגיונית בעליל שמאלה וללא שרכב התובע ייפגע בחלקו הקדמי. עדת התביעה הופתעה מיציאת רכב הנתבע מבין מכוניות חונות, ותרומתה לתאונה מתבטאת בנסיעה לא מספיק איטית, שמנעה ממנה להבחין במתרחש ולעצור מיידית עם זיהוי הרכב המתמרן בחניה. עדת התביעה העידה כי אינה מסתכלת לצדדים (סיכומים, פרוטוקול, עמ' 4, שורות 23-24).

אשר על כן אני מחלקת את האחריות לתאונה בין הנהגות באופן שהנתבעים, שהנהגת מטעמם נסעה אחורנית בחוסר זהירות ישלמו לתובע 75% מגובה הנזק. מאחר והרכב לא תוקן ולאור גילו, איני מחייבת בתשלום ירידת הערך. כמו כן מאחר והרכב לא תוקן ולא הוצגה חשבונית על התשלום לשמאי, איני מחייבת את הנתבעים במע"מ.

הנתבעים ישלמו לתובע את הסכום 4,050 ₪ בגין הנזק ו-416 ₪ בגין שכ"ט שמאי יחסי, וכן הוצאות משפט בסך 200 ₪.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובע לסילוק התביעה את הסך 4,666 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ד, 20 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: