לוטפי נ' חברת כביש חוצה ישראל בעמ

פסק דין

טענות התובע

התובע הינו חקלאי ובעל קרקע בתחום הרשות המקומית זמר, אשר הופקעה עבור הנתבעת לצורך סלילת כביש 6. בחודש ספטמבר 2002 נחתם הסכם בין התובע לבין הנתבעת אליו צורף נספח א' המרכז את התנאים להסכם. הנתבעת התחייבה למסור לתובע ולהעביר על שמו שטח חלופי בגודל של 6500 מ"ר בחלקה 38 בגוש 8920. עוד התחייבה להכשיר דרכי גישה למקרקעין ולחבר נקודת מים עד לתאריך 30/10/02. עפ"י סעיף 9.2 לנספח א' התחייבה הנתבעת לשלם פיצוי בגין איחור בהשלמת העבודות.

בפועל נמסרו המקרקעין לחזקת התובע רק ביוני 2003 ללא דרך גישה וללא חיבור למים.

עובר לקבלת הקרקע התריע התובע בפני הנתבעת על הנזקים שנגרמים לו עקב אי קבלת המקרקעין לרבות אובדן עונות גידול. התובע פנה לשמאי שהעריך את הנזקים שנגרמו לו בסך 283,500 ₪.

טענות הנתבעת

בהתאם לתשריט ההפקעה חלקו של התובע עמד על 6255 מ"ר.

לאחר מו"מ שהתנהל בין הצדדים ביקש התובע לקבל קרקע חלופית והיות שהוא היה מראשוני "מופקעי זמר" שחתם על כתב ההסכמה, קיבל הטבה שכללה זכות ראשונים לבחור את הקרקע החלופית שגודלה עמד על 6500 מ"ר..

במסגרת דיון שנערך ביום 7/5/02 נערך סיכום דברים (להלן: "סיכום הדברים") (נספח ב' לכתב ההגנה) ובו נקבע כי התובע יקבל 6500 מ"ר במקרקעין הידועים כגוש 8920 חלקה 38 בזמר (להלן: "הקרקע החלופית"),

כן נקבע שלא ינכו מהשטח שיעור של 25% שניתן להפקיע עפ"י סעיף 20 לפקודת הקרקעות והחוק לתיקון דיני רכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1964 והתובע יקבל פיצוי כספי עבור 6 דונם חממות בסך של 60,000$.

בהתאם לסיכום הדברים נקבע כי אם הקרקע החילופית תימסר לתובע לאחר ה-31/10/02 ישולם לתובע פיצוי בגין אובדן בכנסה שיחושב עפ"י שומות שיוכנו ע"י השמאי עפ"י הנוהל שנקבע.

ביום 15/9/02 נחתם הסכם סופי (להלן:הסכם פיצוי") (נספח ג' לכתב ההגנה ) לרבות נספח לריכוז התנאים (להלן: נספח א' להסכם הפיצוי) .

בפועל, לאחר תפיסת החזקה, דרש התובע בתחילת שנת 2003 הגדלה של השטח עקב פלישת שכנים וביום 8/4/03 חתם על תשריט כי נמסרה לו החזקה בשטח של 6650 מ"ר. ביום 28/10/03 עקב הארכת דרך הגישה המזרחית והשימוש בחלק משטחו של התובע ניתנה לו תמורה נוספת ובסה"כ הועבר לחזקתו שטח של 6750 מ"ר (נספח ח' לכתב ההגנה)

באשר להכשרת דרך גישה, הרי שבסעיף 9 לנספח א' להסכם הפיצוי, נקבעו התנאים בדבר הכשרת דרך גישה ע"י הנתבעת מצידה המערבי של הקרקע החלופית וזאת על אף קיומה של דרך גישה מצידה המזרחי של החלקה. אולם לבקשת ראש המועצה המקומית של זמר ושאר החקלאים, לרבות התובע, הוחלט להאריך את הדרך הקיימת מזרחית לחלקה.

משכך המניעה להסדרת דרך גישה נוצרה בשל סיבות שאינן תלויות בנתבעת.

לעניין הסדרת נקודת מים מדובר בשני שלבים כאשר הנתבעת מחוייבת בשלב הראשון להתקין את נקודת המים ובשלב השני על התובע חלה האחריות, ביחד עם אחרים, לדאוג להקמת אגודה לאספקת המים. הנתבעת הקימה את נקודת המים והתובע התעכב בהקמת האגודה. עובר לחודש יוני דאג להתחבר לאגודת מים באופן עקיף. מכל מקום אין קשר סיבתי בין האיחור (המוכחש) בהסדרת המים מקום שבו התובע לא הקים את החממות אלא רק אחרי חודש יוני 2003.

כן נטען שלא נתקיימו תנאים מקדמיים להשתכללות הסכם הפיצוי שכן בהתאם לסעיף 10.1 לנספח א' מותנה הסכם הפיצוי בין השאר בהמצאת אישורי מסירה בגין ביצוע העברות זכויות במקרקעין אשר עד למועד הגשת התביעה לא הומצאו. כן נקבעה התניה נוספת של כניסת ההסכם לתוקפו על פיה, נדרשת חתימה של המנהל אשר מסרב לחתום על ההסכם עקב הפלישה של התובע לקרקע סמוכה. לעניין הנזק הנתבעים צרפו שומה מטעמם לפיה הפיצוי המגיע עומד לכל היותר על סך של 91,904 ₪ בהתאם למנגנון עליו הסכימו הצדדים בשומה הראשונה.

שאלות במחלוקת