לוטפי נ' ולצר ואח'

פסק דין

1.מקורה של התביעה שלפני- הוא בתאונת דרכים שאירעה ביום 7.9.2009 בכביש דו סטרי בין שכם לרמאללה – ליד הכפר סנג'ל. לטענת התובע, עקב התאונה נפגע רכבו מ.ר. 75-625-91 (להלן: "רכב התובע"), והוא טוען שהנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") שנהג באותה שעה ברכב מ.ר. 43-144-51 (להלן: "רכב הנתבע") גרם ברשלנותו לתאונה, ולפיכך חייב הוא, ביחד ולחוד עם הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") שביטחה את רכב הנתבע מפני נזקי צד ג', לפצות התובע בגין נזקיו.

2.התובע טוען, כי נגרמו לו נזקים בסך 29,492 ₪, המורכבים מן הסכומים שלהלן: נזקים ישירים לרכב בסך 18,874 ₪; ירידת ערך בסך 4,620 ₪; שירותי גרר בסך 300 ₪; שכ"ט שמאי בסך 1,386 ₪; והוצאות כלליות, טרחה וטרדה בסך 1,500 ₪.

3.וזו גרסת התובע לגבי התרחשות התאונה, כפי שהיא עולה מכתב התביעה ומתצהיר עדות ראשית מטעמו: בצאת הנתבע מעקומה הפונה ימינה הוא סטה לנתיב הנגדי ופגע ברכב שנסע לפני התובע מסוג טנדר מ.ר. 375-3 (להלן: "הטנדר") (כיום ידוע, כי רכב הטנדר הוא בבעלות הרשות הפלסטינית) ולאחר מכן איבד הנתבע שליטה, סטה ימינה, פגע במעקה בטיחות, חזר לכביש, "הסתחרר" ופגע ברכב התובע (ראו לעניין זה תיאור התאונה בסעיף 4 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

4.מאידך, גרסת הנתבעים לגבי התאונה שונה – לטענתם, נסע הנתבע בנתיב הימני בכביש דו סטרי מעופרה לאריאל ומול כיוון נסיעתו נסע רכב התובע ולפניו נסע הטנדר; לפתע סטה הטנדר לכיוון נסיעת הנתבע והנתבע סטה ימינה כדי למנוע התנגשות, אולם הטנדר התנגש בחלקו השמאלי-אחורי של רכב הנתבע רכב הנתבע, "הסתחרר" ופגע ברכב התובע שנסע אחרי הטנדר (ראו נסיבות התאונה המתוארות בסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע).

5.אין מחלוקת, אפוא, כי ההתנגשות הראשונה ארעה בין הטנדר לבין רכב הנתבע וכתוצאה מההתנגשות, איבד הנתבע שליטה על רכבו (כגרסת התובע) והרכב הסתחרר (כגרסת הנתבע) והתנגש ברכב התובע. התובע טוען שהנתבע הוא שסטה לנתיב נסיעת הטנדר ואילו הנתבע טוען כי הטנדר סטה לנתיב נסיעתו והתנגש בחלק השמאלי של רכב הנתבע. המחלוקת אפוא, בשאלות שלהלן:

א.איזה רכב משני הרכבים סטה שמאלה לכיוון נסיעתו של האחר, האם היה זה רכב הנתבע שסטה שמאלה והתנגש ברכב הטנדר והאחריות להתנגשות רכב הנתבע ברכב התובע מוטלת, אפוא, על הנתבע – או שמא רכב הטנדר הוא אשר סטה לכיוון רכב הנתבע והתנגש בו וגרם לאיבוד שליטה והתנגשות ברכב התובע.

ב.למקרה ויוכח כי הטנדר הוא שסטה לכיוון נסיעת הנתבע, האם הנתבע אחראי להתנגשות ברכב התובע.

6.מטעם התובע העידו הוא והעד מטעמו, מר אימן חוסין יוסף שנהג בטנדר.

7.מטעם הנתבעים העידו הנתבע עצמו, העד מר אברהם שמחוביץ אשר נסע ברכב הנתבע והשוטר אהוד גובאני שהגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה.

8.הצדדים הגישו את תיק המשטרה, אשר כלל, בין היתר, הודעות שגבתה המשטרה מן התובע והנתבע ומעדים לתאונה.

הכרעה:

9.כיצד, אפוא, התרחשה ההתנגשות בין רכב הנתבע והטנדר. בטרם נכריע בגרסאות הצדדים, נביא מספר עובדות רקע שהוכחו בפניי.

10.התאונה אירעה בכביש דו-סטרי שהשוליים בו צרים (ראו עדות התובע בעמוד 6 שורה 7 ו- 8 לפרוטוקול וכן ראו התמונות המהוות חלק מת/1 שם נראה, כי השול בכביש צר מאוד).

11.כמו-כן אין מחלוקת בין הצדדים, כפי שעולה מתצהיריהם של התובע והנתבע, כי תחילה אירעה התנגשות בין הטנדר לבין רכב הנתבע ולאחר מכן, הסתחרר רכב הנתבע והתנגש ברכב התובע אשר נסע לאחר הטנדר.

12.לאחר שקבענו עובדות אלה לגבי זירת התאונה ולגבי נסיבות ההתנגשות בין רכב התובע לבין רכב הנתבע, נפנה להכרעה בגרסאות הצדדים, אולם לפני שנעשה זאת, אתייחס לטענת התובע בסיכומיו, לפיה הנטל להוכיח כי רכב הטנדר סטה לכיוון נסיעת הנתבע מוטל הוא על הנתבעים, מאחר והנתבעים טוענים כי ההתנגשות בין רכב התובע לבין רכב הנתבע היתה בלתי נמנעת. טענה זו אני דוחה, זאת מן הטעם שהתובע הוא אשר תיאר בכתב תביעתו את נסיבות התרחשות התאונה והוא אשר טען, כי התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבע סטה לכיוון הטנדר (ראו סעיף 4 לכתב התביעה) וטען כי בכך התרשל הנתבע. לפיכך על התובע להוכיח את רשלנות הנתבע הנטענת בכתב תביעה, ובין היתר סטיית רכב הנתבע לכיוון הטנדר.

13.כך או כך, לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ועיינתי בראיות שהגישו, מסקנתי היא שהתובע לא הוכיח שנסיבות התאונה התרחשו כפי גרסתו, אדרבא, דעתי היא שטענת הנתבעים בדבר נסיבות התרחשות התאונה מסתברת יותר מאשר גרסת התובע והעדים מטעמו.

14.גרסת התובע לגבי התרחשות התאונה היתה מגמתית וניכר היה כי הוא העיד כדי לתמוך בגרסתו הראשונית, לפיה רכב הנתבע הוא אשר התנגש ברכב הטנדר אלא, שכאמור, הראיות שלפניי מובילות למסקנה אחרת.

15.ראשית, גרסת התובע לא היתה אמינה עליי. אני מתעלם מקשיי השפה אשר הובילו לכך שהנתבע התקשה לבטא את עצמו, ואני מתעלם מן הסתירות בדבר נסיבות התרחשות התאונה אליהן הפנו הנתבעים בסיכומיהם (שחלקן נבע מקשיי השפה), ואף על פי כן נראה, כי בשתי נקודות לא דייק התובע בדבריו; ראשית, בתצהיר עדות ראשית מטעמו, עליו חתם התובע ביום 24.12.2012 העיד התובע כי "עד כה לא צלחו ניסיונותיי לאתר את צד ג' שנסע לפניי, אני ממשיך לפעול לאיתורו ואני שומר לעצמי הזכות לזמנו למתן עדות בבית המשפט אם וכאשר יאותר". בשלב מסוים, לאחר חתימת התצהיר, הודיע התובע כי הוא מבקש לזמן את נהג הטנדר ואכן העד זומן למתן עדות ועדותו תמכה בגרסת התובע. אלא, שבמהלך עדותו העיד התובע כי מ-"לפני שנה וחצי" ידע הוא זהות נהג הטנדר (עדות התובע בעמוד 10 שורות 18 ו- 19 לפרוטוקול). עדותו זו של התובע תואמת היא את עדותו של נהג הטנדר מר אימן חוסין יוסף, שהעיד כי חודש לפני היום שבו העיד בפני בית המשפט יצר עימו התובע קשר כדי לזמנו לעדות, אולם מוסיף הוא כי "מלפני תקופת מה הוא יודע שאני עובד במשרד העבודות הציבוריות" (עדות העד אימן חוסין יוסף בעמוד 18 שורה 10 ו- 11 לפרוטוקול).

16.האמור לעיל מוכיח, כי התובע ידע גם ידע זהותו של הנהג ברכב הטנדר עוד מלפני שנה וחצי, ומשום מה הוא לא הביא את שמו בפני בית המשפט ואף טען בתצהירו כי אינו מצליח לאתרו דבר המוכיח כי התובע ניסה להסתיר את זהותו. לקראת ישיבת ההוכחות, משהסכים העד להעיד בפני בית המשפט הוזכר שמו לראשונה. התנהלות זו מכרסמת בגרסת התובע, פוגעת באמינות דבריו ויוצרת רושם שהתובע ביקש להסתיר את זהותו של העד.