לוטטי נ' חברת גלובוס- אריזות ומשלוחים

פסק דין

מבוא

בפני תביעה להשבת סכום של 2,700 ₪ אשר גבתה הנתבעת מהתובעת בתוספת 1,000 ₪ עבור הוצאות נלוות ו- 2,000 ₪ עבור עגמת נפש.

לטענת התובעת, תושבת חוזרת מקנדה, היא התקשרה בקנדה עם חברה קנדית בשם BRYTOR (להלן: "ברייטור") להובלת חפציה לארץ. לטענתה, היא שילמה לברייטור את מלוא התמורה שסוכמה. נאמר לה, לדבריה, כי הסכום כולל את מלוא עלויות המשלוח, למעט מכס שיחול, אם יחול, על חלק מהמוצרים. ברייטור בחרה ליתן את השירות בארץ באמצעות הנתבעת, אשר גבתה מהתובעת, כך לטענתה, סכום שלא הייתה רשאית. עוד טענה התובעת כי הנתבעת אילצה אותה להפקיד שיק פתוח וגבתה באמצעותו את הסכום שלא היה מגיע לה.התובעת הציגה דרישת תשלום של ברייטור לתשלום סכום של 4,133 דולר קנדי, עליה רשום בכתב יד כי מלוא הסכום שולם וחשבונית מס יבוא של הנתבעת על סך של 3,063 ₪.

הנתבעת אינה מכחישה את טענות התובעת, אולם, טוענת כי הכספים נגבו מהתובעת כדין וכי היא פעלה בהתאם להוראות ברייטור.הנתבעת הציגה תכתובות מייל בינה לבין ברייטור.

הראיות

ביום 12/09/10 התקיים בפני דיון בנוכחות התובעת ונציגת הנתבעת.

התובעת חזרה על האמור בכתב התביעה והדגישה כי נאמר לה במפורש ע"י ברייטור כי התשלום היחיד שתצטרך לשלם בארץ הוא עבור מכס. למרות זאת הסכימה התובעת לשלם גם את מסי הנמל.

נציגת הנתבעת הסבירה את הסכומים שגבתה מהתובעת (להלן: "ההוצאות הנ"ל") כדלקמן: מיסי נמל: 495 ₪; מכס: 111 ₪; עלויות טיפול בטרמינל: 1,316 ₪; דמי ריקון מכולה: 702 ₪; פקודת מסירה: 285 ₪; ומע"מ על חלק מהסכומים: 153 ₪.

נציגת הנתבעת טענה, בתחילה, כי הנתבעת לא גבתה מראש את ההוצאות הנ"ל משום שלא ניתן לחזות אותן מראש. לטענתה, היא הבהירה לברייטור מראש שהתובעת תצטרך להוסיף ולשלם את הסכומים אשר ייגבו בפועל עבור ההוצאות הנ"ל.בהמשך הדיון הודתה נציגת הנתבעת כי כל ההוצאות הנ"ל, למעט מסי נמל ופקודת מסירה, ניתנות לחישוב מראש.

נציגת הנתבעת טענה כי נציג ברייטור אמר לה שהוסבר לתובעת מראש כי תצטרך לשלם את הסכומים הנ"ל והדבר רשום בכתב יד על דרישת התשלום של ברייטור. כשהתבקשה להראות על דרישת התשלום, נספח 1 של כתב התביעה, היכן הדברים רשומים, היא אישרה שהדברים אינם רשומים שם, אולם, לטענתה, היא לא יודעת אם זה העותק היחיד.

דיון

אין מחלוקת בין הצדדים כי אין התקשרות ישירה ביניהם. התובעת רכשה שירות מברייטור והנתבעת ביצעה חלק מהשירות עבור ברייטור כקבלן משנה. על כן, התובעת מחויבת רק לתשלומים שקבעה עם ברייטור והנתבעת אינה רשאית לגבות מהתובעת כספים נוספים.

התובעת הציגה מסמך שהופק ע"י ברייטור, בו רשום המחיר שעל התובעת לשלם. אין על גבי המסמך שום הסתייגות או הערה כי הסכום שסוכם אינו כולל את ההוצאות הנ"ל.

עדותה של התובעת הייתה מהימנה בעיני והתרשמתי שאכן הובטח לה, כפי טענתה, שהמחיר שסוכם עם ברייטור כולל את כל התשלומים שיהיה עליה לשלם, מלבד תשלומי מכס, אם יהיו.

אך יותר מכך, אני סבור שהנטל להוכיח כי ברייטור סיכמה עם התובעת שהיא תשלם את מלוא ההוצאות הנ"ל, חל על הנתבעת, זאת במיוחד לנוכח המסמך הנ"ל. הנתבעת לא הביאה שום ראיה לכך, מלבד מיילים שלטענתה נשלחו לה מברייטור, אשר מובן שכמעט ואין להם ערך ראייתי.

חיזוק לדעתי אני מקבל מכך שהנתבעת לא הציגה את דרישת התשלום שלטענתה עליה רשמה ברייטור שיהיה על התובעת לשלם את התשלומים הנ"ל. כלל ידוע הוא שאם צד מונע מביהמ"ש ראיה אשר יכולה, לטענתו, לסייע לו, על ביהמ"ש להסיק מכך שלו הייתה הראיה מוצגת, היא הייתה מחלישה את טענותיו.

לנוכח האמור לעיל, אני מקבל את גרסתה של התובעת וקובע כי בהתקשרותה עם ברייטור סוכם שהיא משלמת מראש את כל עלויות המשלוח, למעט מכס.

אני סבור שהנתבעת לא הייתה צריכה לפעול כפי שפעלה ולגבות את הכספים מהנתבעת בצורה כוחנית. אסור היה לנתבעת לגבות כספים מהתובעת בניגוד לתנאי ההתקשרות של ברייטור איתה, תוך שהיא מחזיקה כערובה את חפציה. משהסתבר לנתבעת כי קיימת מחלוקת בדבר הסכומים שעל התובעת לשלם, היה עליה לסכם את הדברים עם התובעת ובהעדר הסכמה, לפעול לגביית הכספים שלטענתה מגיעים לה מברייטור.

לנוכח האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את הסכום שנגבה ביתר בסך 2,457 ₪ (הסכום שנגבה בהפחתת מסי נמל ומכס, אותם הסכימה התובעת לשלם).