לוזון נ' שמעוני

פסק דין

לפני תביעה קטנה בעילת רשלנות.

התובע הגיש כתב תביעה כנגד 2 נתבעים. משכשל לאתר את הנתבע מס' 2 ביקש מחיקתו מכתב התביעה ובקשתו נענתה. על כן תלויה ועומדת התביעה כנגד הנתבעת בלבד.

התובע טען כי ביום 28.03.13, בחוה"מ פסח, עת הגיעו התובע ומשפחתו לטיול ברח' דיזנגוף בתל אביב, נפל ממרפסת ביתה של הנתבעת פח צבע. התובע טען כי פח הצבע הורד בצורה רשלנית באמצעות חבלים על ידי הנתבע (שנמחק כאמור מכתב התביעה), ששימש כמוביל תכולת דירתה של הנתבעת. כתוצאה מכך, הוכתמו בגדי התובע ונעליו. התובע טען כי עת אירע האירוע, ניסה להגיע עם הנתבעים לפשרה ולברר פרטיהם. ניסיון בירור פרטיהם לא צלח והוא נאלץ להזמין משטרה. התובע טען כי נאלץ להמתין עם ילדיו ברחוב כשעתיים כשהוא מלוכלך ובגדיו מוכתמים, ולחזור לאחר מכן לביתו שבמודיעין, תוך שהטיול מבוטל. התובע טען כי הנתבעת התרשלה שעה שהורידה צבע וריהוט ממרפסת דירתה לרחוב סואן מבלי לוודא שלא עוברים שם עוברי אורח ומבלי לוודא שהציוד קשור היטב בחבלים. נוסף להכתמת בגדיו, נגרמה לתובע ולמשפחתו עוגמת נפש בכך שיום החופשה היחיד אותו לקח, בוטל עוד בטרם התחיל. לטענתו סכום הנעליים הינו בסך 450 ₪, חולצת "נאוטיקה" בסכום 250 ₪, מכנסי ג'ינס "קסטרו" 300 ₪, עגמת נפש ואבדן יום עבודה 4,000 ₪. סה"כ סכום התביעה 5,000 ₪.

הנתבעת טענה כי שותפתה והיא עברו דירה במועד הנ"ל. לצורך כך שכרו את חברת "גשר", המספקת שירותי הובלה, לשם העברת תכולת המטלטלין מהדירה. הנתבעת טענה כי במהלך עבודתם, עת המתינה ליד המשאית, המובילים החליטו להוריד כמה חפצים מחלון הדירה, מבלי ששאלוה או ביקשו את רשותה לכך. כך נפתח ללא כוונה דלי הצבע שהורד, נשפך על המדרכה ולכלכך את התובע. המובילים, הנתבעת ושותפתה התנצלו מיד הכניסו את התובע לביתן ונתנו לו לשטוף את סימני הצבע בסבון ומים. המובילים הציעו פיצוי כספי לתובע, האחרון שקל את ההצעה בחיוב ורצה להמשיך ביומו, ואולם אשתו סירבה, הציעה לקרוא למשטרה ולתבוע את המובילים. עקב כך, סירב לקבל את הכסף שהמובילים הציעו.

יאמר כבר עתה - דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות.

הנתבעת, ניצבת כבעלת דין בתביעה זו לבדה ונשאלת השאלה האם היא אחראית לנזק שנגרם לכאורה על ידי אחר, שאת שירותיו הזמינה (יוער כי המוביל אינו צד לתביעה ולא הובא לעדות, לפיכך, אין בפסק דין זה בכדי לקבוע כל ממצא ביחס לאחריותו או היעדרה).

עוולת הרשלנות מעוגנת בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. על מנת שתקום עוולת הרשלנות על התובע, "המוציא מחברו", להראות כי הנתבעת התרשלה, כי התקיים מבחן הצפיות, כי נגרם נזק וכי מתקיים קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק. מדובר בתביעה קטנה, במסגרתה הצדדים אינם מיוצגים, ובית המשפט מקל בדרישות ההוכחה – ואולם עדיין סברתי שעה שיצקתי את התוכן המילולי והעובדתי הנטען לתוך המשבצות המשפטיות הרלוונטיות, כי לא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות כדבעי.

האם הנתבעת התרשלה? במעמד הדיון, העידה הנתבעת: "אני חיכיתי למטה עם המשאית, המובילים החליטו להוריד עם חבל דברים מהמרפסת, הם הורידו דלי צבע, הדלי נשפך על מהדרכה והשפריץ מעט על הצד של התובע. באותו רגע אני והמובילים לקחנו אותו לדירה, ניקינו אותו והמובילים הציעו לו כסף".

התובע שמע את הדברים ולא סתר את עדותה של הנתבעת בעניין, אלא סבר כי היה עליה לבקש מהמובילים להוריד את הדלי דרך חדר המדרגות. כידוע, בימינו קיימות דרכים יצירתיות שונות לפינוי תכולת דירה ופסולת בניין שלא דרך חדר המדרגות או מעלית הבניין, בין באמצעות "שרוולים", או מנופים. האם הורדת חפצים באמצעות חבל היא דרך כזו? נראה שלא. האם האדם הסביר היה מבקש כי שירותי ההובלה לא יתבצעו באמצעות חבל המשתשל מהחלון אל רחוב סואן ופעיל? ניתן לחשוב שכן. כמו כן ניתן להשיב לכאורה בחיוב על השאלה האם מעביר הדירה הסביר צריך היה לצפות כי התובע עשוי להיפגע כתוצאה מההתרשלות. היינו ניתן לומר כי ישנו מענה חיובי לשאלת חובת הזהירות המושגית.

על אף האמור, איני יכול לקבוע כי הנתבעת התרשלה. ומדוע כך? יש לבחון את שאלת חובת הזהירות הקונקרטית לנתבעת במקרה הקונקרטי שלפני. הנתבעת שהתה בעת האירוע כאמור בדיוק ליד המשאית ולא ברור אם ראתה את הדברים לפני או אחרי שאירעו. לא ברור האם להורדת הדלי דרך החלון קדמה הורדת מטלטלין אחרים שיכול היה להיות לפיכך לנתבעת "זמן תגובה" על מנת לפעול כמצופה, היינו, לבקש מהמוביל פינוי בדרך אחרת אם לאו. יתכן שהדלי הוא המטלטלין הראשון שפונה כך (בכתב התביעה לא נטען כך, אך גם לא נטען אחרת) - ומיד נפל כך שלא היה לנתבעת אפשרות לצפות כי התובע עלול יהא להיפגע. אף אילו היה ניתן מענה חיובי לשאלת ההתרשלות ולמבחן הצפיות (לא רק המושגי, אלא גם הקונקרטי), שאלות אלה אינן עומדות בפני עצמן ויש לבחון גם את הנזק והקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק. לכך נעבור עתה, לכאורה מעבר לצורך.

הנזק – לא ברור האם הביגוד והנעליים שהוכתמו היו חדשים אם לאו ומהו הבלאי שנוצר בהם, שכן התובע לא טען בעניין זה דבר ולא צירף חוות דעת שמאית. 2 הקבלות שצורפו של קנייה מ"נאוטיקה" ומ"קסטרו" נושאות את התאריך 30.05.13. תאריך זה הינו מאוחר לאירוע הנטען בכתב התביעה. באותה מידה ניתן היה לקנות ביגוד בחנות מעצבים יוקרתית בינ"ל, ומה בין זה לבין בגדים שניקנו עובר לאירוע התביעה?

הפסד יום עבודה - התובע לא ציין מהו מקום עבודתו ומה גובה שכרו, לא תמך טענתו לפיה לכאורה נהוג לעבוד במקום עבודתו במהלך חוה"מ פסח, כמו כן לא תמך טענתו לפיה לקח יום חופש יחיד במהלך חוה"מ. אשר על כן, איני מקבל כל טענה בעניין זה.

לנוכח האמור, גם לא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין רשלנות לבין נזק.

הקטנת הנזק – אף אילו הייתי מקבל את טענת התובע בדבר רשלנות (וכאמור, לא כך הם פני הדברים), טענת הנתבעת לפיה המובילים הציעו מיד לפצות את התובע, לא נסתרה. כמו כן לא נסתרה הטענה לפיה אף הסכים לכך בתחילה. היינו, יכול היה לקבל את ההצעה, להמשיך הלאה לקניית לבוש אחר (אף מבלי צורך להרחיק לכת, שהרי רחוב דיזנגוף משופע במגוון חנויות הן ברחוב עצמו והן בקניון המצוי בו), ולהמשיך בטיול המתוכנן. אי פעולה כאמור מטעם התובע - ובחירתו חלף כך להמשיך בדין ודברים במשך שעתיים ולקרוא למשטרה לאחר מכן היא בחירתו ואין לו להלין בעניין אלא על עצמו.

לנוכח כל האמור לעיל, הנני דוחה גם את רכיב עגמת הנפש הנטען ככל הנוגע לנתבעת.

לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.