לוזון נ' מורד ואח'

החלטה

1.התובע מונה ככונס נכסים על דירה שבבעלותם של הנתבעים. הנתבע בעלים של 1/20 מהדירה ואילו הנתבעת בעלים של 19/20 ממנה.

2.עקב חובות של הנתבע לבנק, מונה התובע ככונס נכסים על חלקו בדירה, והגיש תובענה זו, לפירוק השיתוף בדירה.

3.בינתיים, ביום 21.1.13 ניתן צו כינוס על נכסי הנתבע, ועמו – עיכוב הליכים לפי סעיף 20 (א) לפקודת פשיטת הרגל.

4.הצדדים הגישו עמדותיהם בכתב באשר להמשך ניהול הליך זה.

5.ראשית, אך מובן הוא כי משניתן צו כינוס נגד הנתבע, לא ניתן להמשיך בהליך זה ללא אישור בית המשפט של פשיטת רגל.

6.שנית, אין טעם ממשי לנהל הליך של פירוק שיתוף נגד הנתבעת, כאשר לא ניתן לנהלו – בשלב זה, נגד הנתבע, שהרי הבעלות בדירה משותפת לשני הנתבעים.

7.העולה מהמקובץ, שעמדתם של הנתבעים, בעיקרון, מקובלת על בית המשפט.

אין לפניי תביעת פירוק שיתוף של שותף, אלא תביעת פירוק שיתוף שנועדה – אך ורק – למטרה של גביית חובותיו של הנתבע.

לפיכך, יש להמשיך בתביעה זו, אם בכלל, בהתאם להנחיות שיתקבלו מבית המשפט של פשיטת רגל.

ההחלטה האם הליך של פירוק שיתוף הוא הליך כדאי, בשים לב לגובה חובותיו של הנתבע, מספר נושיו, או כל שיקול רלבנטי אחר לתיק פשיטת הרגל, היא החלטה שיש לקבלה במסגרת הליך פשיטת הרגל. בסופו של דבר, תביעת פירוק השיתוף שהוגשה כאן היא בקשר עם חובותיו של הנתבע בלבד, ביחס לנושה אחד בלבד. אין לתובע דבר וחצי דבר עם הנתבעת, ואין כל הצדקה (מעבר לחוסר היכולת המעשית) להמשיך את התביעה נגדה בלבד.

באשר ליחסי התובע עם הנתבע, הרי מעת שניתן צו כינוס, ממילא התובע אינו יכול לפעול נגד הנתבע, אלא בכפוף להוראות הדין והוראות בית המשפט של פשיטת רגל.

8.לאור האמור, אני מורה על עיכוב הליכים בתובענה זו, ביחס לשני הנתבעים.

כל צד רשאי, כמובן, לפנות לבית המשפט של פשיטת רגל, בכל בקשה.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשע"ג, 04 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: