לוזון נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

פסק דין

1.סעיף 245(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"), קובע את גיל הזכאות של אישה לקיצבת זיקנה.

כאשר המדובר באישה שצברה תקופת אכשרה, כנדרש בסעיף 246 לחוק, והכנסתה בשנת מס אינה עולה על ההכנסה המירבית, הגיל הרלוונטי הינו גיל הפרישה, כמפורט בחלק א' ללוח א1 לחוק.

2.התובעת ילידת 6.11.1949, הגישה למוסד לביטוח לאומי בתאריך 10.11.2011, תביעה לקיצבת זיקנה, וזאת בסמוך להגיעה לגיל הפרישה.

בהתאם לחלק א' ללוח א1, גיל הפרישה לאישה ילידת 1949, הינו גיל 62.

3.בתאריך 15.11.2011 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתה בנימוק, כי לא צברה תקופת אכשרה המזכה אותה בקיצבת זיקנה.

במכתב הדחיה צוינה תקופת האכשרה הנדרשת, וכן צוין כי באפשרות התובעת להגיש תביעה חדשה, כאשר תשלים תקופת אכשרה כעובדת, או בהגיעה לגיל הזכאות לקיצבת זיקנה, אשר לגביה הינו גיל 67.

הנתבע אף ציין במכתב הדחיה, מהן התקופות הרשומות אצלו, בהן היתה מבוטחת התובעת כעובדת.

תקופות אלה הגיעו לכדי 131 חודשים.

4.כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.

לכתב התביעה צירפה התובעת מכתב המסביר את טענותיה ולגרסתה, עבדה 149 חודשי עבודה, ולא רק 131 חודשים .

התובעת טענה, כי בתקופות שצוינו במכתב הדחיה, חסרות שתי תקופות עבודה - תקופה ראשונה, הינה שנה מתאריך 1.4.1984 ועד 31.3.1985; תקופה שניה, הינה תקופה מתאריך 1.9.1986 ועד 31.3.1987.

התובעת טענה, כי לא קיבלה תלושי שכר, ועל כן אין בידה ראיות במסמכים להוכחת תקופות אלה, אולם יש באפשרותה להביא עדים.

5.הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה.

הנתבע אף פירט את זהות המעסיק שדיווח על העסקת התובעת, בסמוך לתקופות בהן התובעת טוענת כי עבדה, וכי אלה אינן מדווחות.

התובעת הגישה בקשה לצירופו של אותו מעסיק כנתבע נוסף, ואכן המעסיקה בתקופה הרלוונטית, הגברת מיכאלה שמידט צורפה כנתבעת נוספת.

6.הגב' שמידט הגישה כתב הגנה מטעמה, ובו טענה, כי לא היא היתה המעסיקה של התובעת, אלא בעלה, וכי בעלה ניהל את החנות בה עבדה התובעת ברח' אורן, שכונת רוממה חיפה, וכי המדובר בחנות אחת מבין מספר חנויות בעלות שם דומה, ורק החל משנת 1988 היא ובעלה מנהלים את רשת החנויות, הכוללת ארבע חנויות.

הגב' שמידט אף טענה, כי במשך השנים רשת החנויות העסיקה למעלה מ-200 עובדות, ואין ביכולתה לזכור מתי במדויק עבדה כל עובדת.

יחד עם זאת, לאור פניית התובעת, פנתה הגב' שמידט להנהלת החשבונות וליועץ המס, אשר ליווה את פעילות החנויות מאז 1978, וזה מסר לה שאין בידו מסמכים לתקופה שלפני שנת 1999.

הגב' שמידט ציינה, כי לאורך כל השנים מדווחים העובדים למוסד לביטוח לאומי ומשלמים עבורם תשלומים כחוק, ואף את השכר מקבלים העובדים בהמחאות ולא במזומן.