לוזון ואח' נ' פרומוביץ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה להשבת כספים אשר שולמו במסגרת זיכרון דברים וכן לפיצוי הנובע מהפרתו על ידי הנתבעים.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

1.ביום 31.5.10 נחתם בין התובעים לבין הנתבעת 2, באמצעות הנתבע 1, זיכרון דברים הנסב על רכישת דירה בבניין, אשר הנתבעת 2 התעתדה לבנות בבני ברק (להלן: "זיכרון הדברים").

2.במסגרת זיכרון הדברים הוסכם כי הדירה הנמכרת, הינה דירה חזיתית בקומה השלישית, התמורה תעמוד על סך של 1,120,000 ₪ והצדדים יחתמו על הסכם מחייב בתוך 10 ימים. בנוסף, משכו התובעים, במעמד זיכרון הדברים, המחאה על סך 300,000 ₪ לפקודת הנתבע 1 ואשר בהקשר אליה נקבע בזיכרון הדברים כי תיפדה רק לאחר רישום הערת אזהרה בטאבו לטובת התובעים (להלן: "ההמחאה") .

זאת ועוד, נקבע ע"י הצדדים כי, במקרה של הפרת זיכרון הדברים, ישלם הצד המפר לצד השני פיצוי מוסכם בשיעור של 10% מתמורת ההסכם.

3.אין חולק כי ארבעה ימים לאחר חתימת זיכרון הדברים, הופקדה ההמחאה.

4.אין חולק כי לא נרשמה לטובת התובעים הערת אזהרה במועד כלשהו.

5.אין מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לביטול ההסכם.

6.זאת ועוד, אין חולק כי במסגרת פסק דין חלקי, אשר ניתן על ידי ביום 22.11.12, נקבע כי הנתבעת 2 תשיב לתובעים סך של 188,000 ₪, המהווה ההפרש בין סך 300,000 ₪ נשוא ההמחאה לבין הפיצוי המוסכם העומד על סך של 112,000 ₪. פסק הדין החלקי ניתן בנסיבות בהן הנתבעת לא הגישה הודעת קיזוז וטענתה היחידה התמקדה בקיזוז הפיצוי המוסכם כפועל יוצא מהפרת ההסכם על ידי התובעים.

7.אין חולק כי הנתבעת 2 לא שילמה את פסק הדין החלקי.

טענות הצדדים:

8.לטענת התובעים, ההמחאה על סך 300,000 ₪ הופקדה בניגוד להסכם וטרם נרשמה לטובתם הערת אזהרה. בהקשר להפקדת ההמחאה – מוסיפים התובעים וטוענים כי ההמחאה הופקדה לחשבונו של הנתבע 1 ומשכך, לטענתם, על הנתבע 1, ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, להשיב להם את סכום ההמחאה.

9.זאת ועוד, לטענת התובעים הנתבעים סיכלו את חתימת ההסכם עימם וזאת בנסיבות בהן בתחילה, ביקשה הנתבעת 2 להחתימם על הסכם מכר לרכישת דירה עורפית תחת הדירה החזיתית נשוא זיכרון הדברים וכשלטענתה הדירה נשוא זיכרון הדברים נמכרה לאחר.

בנוסף, לטענת התובעים, בשלב מאוחר יותר פנתה אליהם הנתבעת 2 והציגה מצג ולפיו היא מסכימה לחתום על הסכם באשר לדירה נשוא זיכרון הדברים, ואולם, בפועל סיכלה את האפשרות לחתום על ההסכם עת דרשה כי יחתמו על הסכם אשר תנאי תשלום התמורה בו אינם סבירים בעליל ונוגדים הדין. בהקשר זה, טענו התובעים כי הנתבעת דרשה כי ישלימו את תשלום התמורה בתוך 7 ימים ממועד החתימה.

בנסיבות אלה, טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה כלפיהם את זיכרון הדברים, סירבה לחתום על הסכם ברוח זיכרון הדברים ומשכך הפרה את ההסכם ביניהם.

10.לאור האמור, טוענים התובעים כי הם זכאים להשבת מלוא סכום ההמחאה בסך 300,000 ₪, לפיצוי מוסכם בסך 112,000 ₪ ולנזק בסך של 24,000 ₪ בגין תשלום דמי שכירות אשר נאלצו התובעים לשלם בנסיבות בהן לא יכלו לעבור להתגורר בדירה בבעלותם.

11. לטענת הנתבעים, ראשית, דין התביעה כנגד הנתבע 1 להידחות על הסף בנסיבות בהן אין יריבות בין התובעים לבין הנתבע 1.

12.זאת ועוד, באשר לנתבעת 2, מוסיפים הנתבעים וטוענים כי, לטענת הנתבעת 2, היא פדתה בדין את ההמחאה הואיל ובהתאם למוסכם היה על התובעים לשלם את סכום ההמחאה ורק לאחר מכן קמה להם הזכות לרישום הערת אזהרה. הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת כי היא מצידה ביקשה לחתום עם התובעים על הסכם באשר לדירה נשוא זיכרון הדברים ואולם, התובעים סירבו לעשות כן. יתרה מכך, הנתבעת 2 טוענת כי, בסיכומו של דבר, משהתובעים סירבו לחתום על הסכם באשר לדירה נשוא זיכרון הדברים, הודיעה הנתבעת 2 לתובעים על ביטול זיכרון הדברים ומכרה את הדירה האמורה לאחרים בתמורה פחותה מזו נשוא זיכרון הדברים. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, התובעים הפרו את ההסכם עם הנתבעת 2 ומשכך עליהם לשאת בתשלום הפיצוי המוסכם לנתבעת 2 באופן שזה יקוזז מהתשלום אשר על הנתבעת 2 להשיב לתובעים בגין ההמחאה.

דיון והכרעה: