לוזון אורי נ' חודרה שלמה

עסקינן בתביעה שטרית בגין ארבע המחאות משנת 2004, על סכום קרן כולל של 71,000 ₪ ולאחר צירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, סה"כ 101,966 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

התביעה

התובע הגיש לביצוע ארבע המחאות משוכות על ידי הנתבע כדלקמן: המחאה ע"ס 20,000 ₪, שמספרה 1520 ונושאת ז"פ 15.6.04 המשוכה לפקודת דבורה מטלון, המחאה ע"ס 9,000 ₪, שמספרה 1515 והנושאת ז"פ 30.7.04, המשוכה גם היא לפקודת דבורה מטלון, המחאה ע"ס 21,000 ₪, שמספרה 9277 והנושאת ז"פ 30.6.04, המשוכה לפקודת התובע והמחאה ע"ס 21,000 ₪, שמספרה 9280 והנושאת ז"פ 17.7.04, המשוכה לפקודת איציק רון. התובע טוען כי הוא אוחז כדין בהמחאות, אשר הוסבו לידיו כדין.

ההגנה

טענות ההגנה העיקריות של הנתבע, כפי שהועלו בהתנגדות לביצוע שטר, היו כי ההמחאות הנן חלק מסדרת המחאות שנמסרו על ידי הנתבע לידי הגב' דבורה ידידיה מטלון ומר ראובן פטל ידידיה (להלן יחדיו: "הזוג ידידיה"). ההמחאות נמסרו לצורך תשלום דמי שכירות למחסן שאמור היה לשמש לאחסון אריחי שיש וציוד משרדי, עבור עסק שהתכוונו הנתבע והזוג ידידיה לפתוח במשותף לשיווק אריחי שיש. הנתבע טוען כי לבקשת הזוג ידידיה, מסר את ההמחאות על החלק, היינו מבלי שמילא את שם הנפרע או את סכום ההמחאות וזאת מאחר ודמי השכירות הנם בדולרים ולא ניתן היה לדעת את שער הדולר שיחול מדי חודש. נאמר לנתבע כי דמי השכירות יעמדו על בין 3,000 ₪ ל-3,500 ₪.

יחסי הנתבע עם הזוג ידידיה התהדקו והוא אף שכר מהם דירה בתל-אביב, כאשר הוסכם כי הנתבע ישפץ את הדירה, חלף תשלום דמי שכירות וכי ההתחשבנות בנושא תתבצע עם התקדמות העסקים המשותפים של הצדדים. הנתבע הוציא כספים רבים על השיפוץ. באותה עת היה הנתבע לקוח נאמן של בנק דיסקונט, אשר העמיד לו אשראי גבוה.

לאחר מספר חודשים, גילה הנתבע כי הזוג ידידיה ביצעו פעולות הונאה ומרמה נרחבות, לא שכרו את המחסן והשתמשו בהמחאות לשימושם האישי. הנתבע טוען כי הנו עולה חדש מתורכיה ושם את מבטחו בזוג ידידיה. ההמחאות הוצגו לפירעון בבנק, אולם חזרו בשל אי כיסוי מספיק. הנתבע דרש את ההמחאות ואיים בהגשת תלונה למשטרה.

לקראת תחילת מאי 2005, הגיעו הנתבע והזוג ידידיה להסדר בדבר ההתחשבנות המקיפה של כלל חובותיהם העסקיים האחד כלפי משנהו והחלוקה ביניהם. ההסדר הועלה על הכתב בהסכם מיום 28.4.05. במעמד חתימת ההסכם, השיבו הזוג ידידיה לנתבע שבע המחאות והתחייבו להחזיר כל המחאה נוספת שהעבירו לאחרים או לפרוע אותן. הנתבע קיים את חלקו בהסכם ופינה את הדירה ששכר מאת הזוג ידידיה. הנתבע טוען כי התובע הנו חלק מהקנוניה שרקמו הזוג ידידיה נגדו. הנתבע, מעולם לא קיבל, אפוא, כל תמורה בגין ההמחאות נשוא התביעה, כך לטענתו. הנתבע מלין על כך שהתובע השתהה במשך שלש שנים, בטרם הגיש את ההמחאות לביצוע ועל כך שהתובע לא צירף את הזוג ידידיה כנתבעים נוספים בגין ההמחאות.

גרסת התובע

גרסת התובע ותשובתו לטענות הנתבעים, ניתנה בתצהיר העדות הראשית שלו ובתצהיור של מר שלמה מוסלי. לפי גרסת התובע, בחודש מרץ או אפריל 2004, פנה אליו חברו, מר שלמה מוסלי וביקש את עזרתו בפריטת שיקים עבור מכרים שלו וזאת לאור העובדה שיש לתובע מכרים שעוסקים בכך. מוסלי אמר לתובע כי מדובר בשיקים של אדם שבא ממשפחה אמידה. התובע קיבל ממוסלי תחילה את שתי ההמחאות הראשונות נשוא התביעה וביצע את פריטת השיקים אצל חברת ריינבאו אינווסטמנטס בע"מ, כאשר התובע אחראי כלפי החברה לתשלום ההמחאות במידה ולא ייפרעו. את תמורת השיקים במזומן מסר התובע למוסלי. בתחילת חודש יוני 2004 פנה מוסלי אל התובע בשנית וביקש ממנו לפרוט שני שיקים נוספים של הנתבע ע"ס של 21,000 ₪ כל אחד. שיק אחד פרט התובע אצל ריינבאו והשני בחברת שחף ליווי פיננסי בע"מ, כאשר התובע אחראי לפירעון ההמחאות. תמורת ההמחאות הועברה למוסלי. התובע טוען כי לא קיבל כל תמורה עבור ההמחאות וכי מדובר היה בטובה אישית שעשה לחברו מוסלי. בסופו של דבר ההמחאות לא כובדו על ידי הבנק. שתי המחאות חזרו בסימן אכ"מ ולאחר מכן הוגבל חשבון הבנק של הנתבע. התובע נאלץ לשלם את תמורת ההמחאות לחברות הניכיון וקיבל את ההמחאות חזרה לידיו. התובע פנה אל מוסלי והודיע לו על כך. האחרון אמר כי נותק הקשר עם הזוג ידידיה וכי מצבו הכלכלי אינו טוב.

לפי תצהירו של מוסלי, הוא מכיר את התובע מזה 15 שנה והם חברים. מוסלי הכיר מהעבר את ידידיה. בחודש מרץ או אפריל 2004 פגש מוסלי את הזוג ידידיה במקרה בבית קפה בתל-אביב. השניים ישבו עם הנתבע ואשתו. נאמר למוסלי כי הנתבע הנו איש עסקים מתורכיה וכי בני הזוג עומדים להשכיר להם דירה שבבעלותם בתל-אביב. ידידיה פנה אל מוסלי וביקש שיסייע בניכיון המחאות של הנתבע, על מנת שאלה יכולו לשלם חובות בגין הדירה, ארנונה ומיסים. מוסלי שאל את הנתבע אם ההמחאות טובות והלה השיב כי אין מה לדאוג. הנתבע סיפר כי בן משפחתו הנו סוכן בארץ של חברת מכוניות גדולה. במהלך הפגישה, הנתבע וידידיה סיפרו למוסלי כי בכוונתם לעסוק ביבוא שיש מתורכיה. מוסלי קיבל מהנתבע שתי המחאות, אשר הועברו על ידו לתובע ולאחר מכן, באותו בית הקפה, שילם לזוג ידידיה ולנתבע את תמורת ההמחאות שקיבל מהתובע. לאחר זמן, ידידיה פנה וביקש ניכיון של שתי המחאות נוספות של הנתבע ומוסלי פעל שוב להעברת ההמחאות אל התובע ולתשלום תמורתם לידידיה, לאחר קבלת הכסף מהתובע. מוסלי קיבל מידידיה 1,000 ₪ עבור עזרתו בניכיון ההמחאות. בחודש יולי או אוגוסט 2004, התובע הודיע למוסלי כי ההמחאות לא כובדו וכי הוא יאלץ לשלם את תמורתן לחברות הנכיון. מוסלי לא הצליח ליצור קשר עם ידידיה והודיע על כך לתובע. לאור קשייו הכלכליים, לא יכול היה מוסלי לעזור לתובע.

דיון

בתיק זה שמעתי את עדותו של התובע ושל מר שלמה מוסלי שהעיד מטעמו וכן שמעתי את עדותו של הנתבע.

יצוין כי הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד הזוג ידידיה, בטענה שעליהם לשפותו בגין כל סכום שיחויב לשלם, אם בכלל, לתובע וזאת בעיקר נוכח ההסכם שבין הצדדים אשר נחתם אצל עו"ד יעבץ. הזוג ידידיה לא הגישו כתב הגנה. לפיכך, ניתן ביום 21.9.08, פסק דין בהעדר הגנה כנגדם בהודעת צד ג'.

שתי שאלות עיקריות עומדות להכרעה - האחת, האם לנתבע טענות הגנה ביחסים שבינו ולבין הזוג ידידיה, אשר פוטרות אותו מתשלום ההמחאות. השניה - במידה ולנתבע טענת הגנה טובות כאמור, האם יש לראות בתובע כאוחז כשורה, אשר גובר על טענות ההגנה של הנתבע כלפי הזוג ידידיה.

האם לנתבע טענות הגנה כלשהן כנגד ההמחאות

הלכה היא כי בהעדר טענות הגנה למושך כנגד הנפרע (הצד הקרוב שלו לשטר), דינה של תביעת כל אוחז כדין בשטר להתקבל, גם אם לא נתן האוחז תמורה או ערך עבור השטר, ובלבד שניתן ערך קודם לכן על ידי צד כלשהו לשטר שהחזיק בשטר לפני התובע (ראה בעניין זה ספרו של ש. לרנר, "דיני שטרות", בעמ' 220 למטה). האוחז רשאי למעשה להיכנס לנעלי הנפרע ולתבוע את המושך מכוח זכויותיו של הנפרע. לפיכך, יש לבדוק תחילה האם לנתבע טענת הגנה כנגד הצד שקיבל ממנו את ההמחאות, היינו הזוג ידידיה.

כידוע, הנטל להוכחת טענות ההגנה כנגד השטר רובצות על הנתבע השטרי. ראה פסק דינן של כב' השופט שלמה פרידלנדר בת.א. (ת"א) 35821/07 בונו לבל בע"מ נ' יוסף אביגדור (פורסם בנבו):

"דיני השטרות מעניקים עדיפות מהותית, ראייתית ודיונית לאוחז בשטר. לפיכך, בעסקה שטרית, קיימת הנחה בדבר אומד-דעת הצדדים ליתן לאוחז יתרונות כאמור; לרבות הקטנת החשיפה לטענות השאובות מעסקת-היסוד, והיפוך נטל הראיה במקרה של סכסוך משפטי [לרנר, שם]. לפיכך יש לומר שנטל השכנוע נותר רובץ על שכמו של הנתבע השטרי, גם אם נטל הבאת הראיות עשוי לעבור מצד לצד, בהתאם לטיב הטענות הנטענות והראיות המובאות בדבר רכיביהן של ההגנות השטריות".