לוונטהל נ' עיריית תל אביב יפו

פסק דין

1.בפני ערעורה של המערערת, התובעת בתיק ת.א 2365-08-11 על החלטתו מיום 11.1.12 של כב' הרשם (כתוארו אז) אבי כהן לבטל את פסק הדין מיום 8.11.11 שניתן כנגד המשיבה בהיעדר ובמעמד צד אחד, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪.

עיקרו של הערעור מכוון לביטול פסק הדין ולחילופין לפסיקת הוצאות נמוכות לשיטתה של המערערת.

ב"כ הצדדים הגישו עקרי טיעון בהתאם להחלטתי מיום 1.2.12.

2. לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות ונספחיהם מצאתי כי דינו של הערעור להדחות ובמידת הזהירות אף סבורני שלא היה כלל מקום להגיש את הערעור.

מסיבה שאיננה מובנת לי מגיש ב"כ המערערת כתבי טענות ארוכים מסורבלים וטעונים החוזרים על עצמם וכל זאת בנוסף לחקירה הנגדית הארוכה בדיון בפני הרשם אשר נאלץ להתערב בחקירה (עמ' 5 שורה 29 לפרוטוקול) ולמרות זאת נמשכה החקירה בהיקף של שלושה עמודי פרוטוקול נוספים.

3. ביטול פסק הדין נעשה מכוח שיקול הדעת של בית המשפט, לאחר שאין מחלוקת כי המשיבה לא זכאית לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

הלכה פסוקה כי בבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד על בית המשפט לשקול שני שיקולים, האחד סיבת המחדל והשני סיכויי ההגנה המוצגת ע"י מבקש הביטול.

הפסיקה קבעה כי סיכויי ההגנה הינם השיקול הראשי והמרכזי אשר על בית המשפט לשקול בהחליטו בבקשה לביטול פסק הדין.

די בהסבר סביר, מניח את הדעת לסיבת המחדל ואפילו הדבר דחוק, במידת מה, כדי לקבוע שמבקש הביטול עמד בנטל להסביר את סיבת המחדל. ראה בת"א 88/72 פד"י כח 773.

4.הרשם אשר שמע את החקירות והתרשם ממהימנות העדים קבע בהחלטתו "שוכנעתי כי לא מדובר בזלזול בהליכים או זלזול בבא כוח המשיבה כאשר ההלכה מדברת אף על זלזול מופגן וכזה לא היה " (עמ' 9 שורות 29, 30 להחלטה).

ערכאת ערעור לא תתערב בהתרשמותו של הרשם בערכאה דיונית לאחר שהרשם הוא אשר שמע את המצהירים והתרשם מהם ישירות.

מעבר לכך, אכן מהסברה של המשיבה לסיבת המחדל עולה כי מדובר בשגגה ולא בזדון, תקלה בשרות הדואר העירוני שלא העביר את כתב התביעה לטיפול המחלקה המשפטית ומשטופל הענין התברר כי כבר ניתן פסק דין.

5.כאמור סיכויי ההגנה, והמדובר בהגנה לכאורית אפשרית, הינו השיקול המכריע האם לבטל את פסק הדין, למרות המחדל הפרוצדוראלי של אי הגשת כתב הגנה.

ראה למשל בספרו של זוסמן "סדרי דין אזרחי " מהדורה 7 עמ' 378 ולמשל רע"א 2979/97 דינים עליון נב 718.

המשיבה הציגה הגנתה והמצהיר מטעמה נחקר ובהחלטתו קבע הרשם "סבורני כי גרסה זו של הנתבעת לא קרסה בחקירה היום ולפיכך הציגה גרסה הראויה לברור משפטי מלא בראיות" (עמ' 10 שורות 16, 17 להחלטה)

גם בהתרשמות זו של הרשם, קביעתו ומסקנתו אין מקום להתערב.

המשיבה הציגה גירסה של ממש שדי בה, בשלב זה, כדי לקבוע שיש לבטל את פסק הדין וליתן למשיבה את יומה בבית המשפט שכן ככל שתוכיח המשיבה את גרסתה יכול ותדחה כנגדה התובענה.

לגרסת המשיבה התנהלו ע"ש המערערת שלושה חשבונות גביה נפרדים בשל השוני בסווגים לצורך חיוב בארנונה.

האישור שניתן למערערת עבור רשם המקרקעין על כי אין חובות התייחס לנכס שנישום כדירה ואשר הוא בלבד נמכר לשם כך נדרש האישור.