לוגסי נ' מדינת ישראל

השופט מ' מזוז:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עדן) מיום 18.12.2014 בת"פ 61852-10-13, בגדרו נגזרו על המערער 6 שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה, וזאת בגין ביצוע עבירות של נשיאת נשק, חבלה בכוונה מחמירה והיזק בחומר נפץ.

2. ביום 28.10.2013 הוגש כתב אישום נגד המערער לפיו ביום 7.10.2013, בשעה 02:00 לערך, הגיע המערער, כשהוא רכוב על גבי קטנוע ונושא עמו רימון רסס, לבית במושב שקמה בו מתגורר ע.מ. (להלן: המתלונן), עם אשתו וילדיהם הקטינים, אשר שהו בבית באותה עת. המערער השליך את רימון הרסס לעבר חזית הבית וברח מהמקום על גבי הקטנוע, תוך שהוא פוגע ברכב שחנה בסמוך לבית. הרימון התפוצץ בחזית הבית, חור נפער ברצפה, זגוגיות חלונות הבית התנפצו ורסיסי מתכת מהרימון גרמו נזק לקירות הבית ולקירות החומה בחצר הבית.

3. תחילה כפר המערער במיוחס לו, אך בהמשך חזר בו מכפירתו, והודה בעובדות כתב האישום במספר סייגים. המערער טען כי הרימון הושלך לחצר הבית ולא לחזיתו, כי השלכת הרימון לא נעשתה בכוונה להטיל באדם נכות או מום או לגרום לחבלה, כי הפגיעה ברכב החונה הייתה מקרית, וכי התנפצה רק זגוגית חלון אחת. המערער הוסיף והודה בעבירה של נשיאת נשק ובעבירה של היזק בחומר נפיץ, אך כפר בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

4. בהכרעת הדין מיום 22.9.2014 הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק והיזק בחומר נפיץ -עבירות לפי סעיפים 329(א)(3), 144(ב) רישא ו- 454 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה.

5. נוכח היות המערער מתחת לגיל 21 בעת ביצוע העבירה הורה בית המשפט על הגשת תסקיר בעניינו. התסקיר הוגש ביום 16.11.2014, ובו ציין שירות המבחן כי המערער טופל בעבר במסגרת שירות המבחן לנוער בגין הרשעות בביצוע עבירות שונות. עוד צוין כי המערער לקח אחריות חלקית על מעשיו, לדבריו כחודש לפני ביצוע העבירות חווה משבר נפשי על רקע פרידה מבת זוגו, חשש כי היא תפתח קשר זוגי עם קרוב משפחה של המתלונן, ואיים על קרוב המשפחה כי יפגע בו; המתלונן שמע על כך ואיים על המערער כי יניח לקרובו, ולכן ביצע המערער את המעשים האמורים. עוד צוין כי המערער הביע רצון וצורך טיפולי, אך ההתרשמות הייתה שהצהרות אלה הן מילוליות בלבד. כן התרשם שירות המבחן כי חייו של המערער אופיינו בחוסר יציבות והזנחה רגשית ופיסית מצד אמו, וכי קיים סיכון להישנות התנהגות פורצת חוק מצדו. נוכח האמור לא ראה השירות להמליץ על הליך טיפולי בעניינו של המערער, אלא על ענישה בדרך של מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלונן, אשר תספק למערער גבולות חיצוניים ותבהיר לו את משמעות מעשיו.

6. במסגרת הטיעונים לעונש, עתרה המדינה להטיל על המערער מאסר בפועל במתחם הענישה שבין 7 ל-9 שנות מאסר, וכן עתרה להטיל עליו מאסר מותנה ארוך ופסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה. המדינה הדגישה את החומרה הרבה הנשקפת ממעשי הנאשם, שלטענתה מלמדים על זילות כלפי החוק וכלפי הערך של חיי אדם, ואת עברו הפלילי. מנגד, הדגיש בא-כוח המערער את העובדה שבפועל לא נפגע אדם מהמעשים, אשר נעשו באישון לילה בבית מבודד, וטען כי קלושה היא האפשרות שאדם היה נפגע מהם. עוד נטען כי יש להתחשב בגילו הצעיר של המערער וברצונו להשתקם, וכן בכך שהמערער הודה ברוב העבירות המיוחסות לו וחסך זמן שיפוטי. על כן, נטען, יש להטיל על המערער מאסר בפועל ברף הנמוך של מתחם ענישה, הנע לשיטתו בין 20 חודשים ל-5 שנות מאסר.

7. ביום 18.12.2014 נגזר דינו של המערער. בית המשפט הדגיש כי מעשי המערער הינם מעשי אלימות ברמת חומרה גבוהה אשר לוו בתכנון מוקדם, בעלי פוטנציאל לנזק חמור ביותר אשר רק בנס לא גבו נפגעים בנפש, וכי במעשיו פגע פגיעה קשה בערכים המוגנים של כבוד האדם, שלמות הגוף, הזכות לאוטונומיה על הגוף, הביטחון האישי, הסדר הציבורי, זכות הקניין ושלמות הרכוש. בית המשפט ציין כי יש להילחם בתופעות כאלה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה, במיוחד כאשר עסקינן בעבירות אלימות על דרך שימוש בנשק. על כן, קבע בית המשפט את מתחם הענישה ההולם על 8-5 שנות מאסר בפועל. אשר לגזירת עונשו של המערער בתוך המתחם, בית המשפט הביא בחשבון, בין היתר, את גילו הצעיר של המערער (בן פחות מ- 21 שנים בעת האירוע), את עברו הפלילי, את נסיבותיו האישיות, את המלצת שירות המבחן ואת היעדר האפיק השיקומי העולה מן התסקיר. בית המשפט קבע כי על הענישה להיות מעל הרף התחתון של מתחם הענישה ההולם, אך לא ברף העליון, ללא הטלת קנס או פיצוי למתלונן וללא פסילת רישיונו של המערער.

           לאור האמור, הושתו על המערער 6 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו כל עבירת אלימות מסוג פשע או עבירות נוספות בהן הורשע, ו-6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו כל עבירות אלימות מסוג עוון.