לוגסי נ' אביגדור ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובע על נזקי רכוש שנגרמו לרכבו מ.ר. 47-105-16 בתאונה שארעה ביום 20.9.11 ובה היה מעורב רכב מ.ר. 33-283-74 אשר היה נהוג על ידי הנתבע מס' 1 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 2.

בכל הנוגע לנסיבות התאונה התובע טוען בכתב התביעה כי "רכב הנתבעים נסע ברוורס, עצרתי ורכב הנתבעים פגע ברכבי העומד בחזית".

באשר לנזק - התובע תומך את תביעתו בחוות דעת שמאי ולפיה נגרם לרכב נזק בסל של 3,200 ₪ וכן הוא תובע החזר של שכ"ט השמאי ופיצוי בגין הפסד זמן ריצות וטרטורים.

הנתבעים טוענים כי התובע הוא שגרם לתאונה, שכן "שעה שרכב הנתבעים נסע לאחור... הרכב התובע שנסע בנתיב הנגדי ממולו, לפתע ביצע פרסה בכביש סטה לנתיב נסיעת רכב הרץ ופגע בחלק שמאל של רכב הנתבעים".

באשר לנזק טוענים הנתבעים כי התובע לא הוכיח זכאותו לפיצוי וכי הרכב נבדק חודשים לאחר התאונה, כך שהתובע לא הוכיח כי הנזק הנתבע נגרם באירוע התאונה.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובע והנתבע מס' 1. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר עיון בחומר הראיות, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ינומק פסק-הדין בצורה תמציתית:

התובע לא הוכיח גרסתו ולפיה הנתבע הוא שגרם לתאונה. בגרסתו של התובע נפלו סתירות היורדות לשורש העניין, כמפורט להלן:

בכתב התביעה התובע כלל לא ציין כי עובר לתאונה הוא הגיע מנתיב הנסיעה הנגדי לנתבע וביצע פניית פרסה מקום, עובדות שאושרו על ידי התובע רק בעדותו בבית המשפט.

בעוד שמטענות התובע בכתב התביעה ("רכב הנתבעים נסע ברוורס, עצרתי ורכב הנתבעים פגע ברכבי") עולה כי גרסתו הינה שקודם הנתבע נסע אחורנית ואז התובע עצר את רכבו, הרי שבעדותו בבית המשפט טען התובע כי הוא כבר היה בעצירה מוחלטת ורק אז נסע הנתבע אחורנית ופגע בו (עמ' 2 שורות 24-28 לפרוטוקול).

בעוד שבכתב התביעה טען התובע כי רכבו נפגע בחזית, הרי שבעדותו בבית המשפט וכפי שהדבר עולה מן התמונות, רכב התובע לא נפגע בחזיתו אלא בדופן השמאלית.

בכתב התביעה התובע לא ציין כי הוא צפצף לנתבע כשראה שהוא נוסע לאחור, דבר שנטען על ידו בעדותו בבית המשפט (עמ' 2 שורה 28 לפרוטוקול).

התובע טען בעדותו "השלמתי את הסיבוב נכנסתי לחניה הייתי בעצירה מוחלטת" (עמ' 2 שורות 24-25 לפרוטוקול), אך תמונות הרכבים והשברים במקום התאונה וכן מוקדי הפגיעה בשני הרכבים (פינה אחורית שמאלית ברכב הנתבע ודופן שמאלית של רכב התובע מעל לגלגל), מלמדים כי פניית הפרסה שהתובע ביצע במקום טרם הושלמה וכי במהלכה, ולא לאחריה, ארעה ההתנגשות בית הרכבים.

יתרה מכך, רכב התובע נבדק על ידי השמאי רק ביום 24.1.12, משמע - למעלה מארבעה חודשים לאחר התאונה ובנסיבות אלה, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזקים שנצפו ברכב במועד זה.

עדותו של הנתבע, מנגד, עלתה בקנה אחד עם הגרסה שהועלתה בכתב ההגנה ולא נסתרה. על פי עדות זו, שהותירה רושם אמין, בעוד הנתבע נוסע אחורנית ובמהלך נסיעה זו, התובע ביצע את פניית הפרסה מכיוון הנסיעה הנגדי, חסם את נתיב נסיעתו של הנתבע וגרם להתנגשות.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע מס' 1 בסך של 400 ₪ ובהוצאות הנתבעת מס' 2 בסך של 400 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק-דין זה לתובע, אחרת – יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ג, 04 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: